אבשל הרן
אבשלום הרן, שכולם קראו לו אבשל, נולד ב-15 ביוני 1957 בשכונת בורוכוב בגבעתיים. ילד בכור לרות וחיים הרצמן. את שמו נתנו לו הוריו כשילוב בין שמותיהם של אביה של רות, זאב, ושל אחיו של חיים, שלמה.
כשהיה בן שנה הדרימה המשפחה למושב תדהר, וכעבור שנתיים נדדה לבאר שבע. משם עברה ליישוב הצעיר עומר, ואבשל, אז כבר נער, המשיך ללמוד בתיכון מקיף ד' בבאר שבע.
רות מספרת שבילדותו הירבה להשתובב. עד כיתה ט' עוד עשה מאמץ ללמוד, אבל בתיכון הבין שאת עיקר הזמן הוא מעדיף להשקיע בחברים ובהרפתקאות. המורים, מצדם, התלוננו בפני הוריו שהנער לא ממצה את הפוטנציאל שלו. כך או כך, באותה תקופה קיבץ סביבו חברי נפש ששמרו על קשר לאורך השנים וזכו לכינוי "הבאר-שבעים".
את השירות הצבאי הוא התחיל בנח"ל, בגרעין לחורשים, והמשיך לחיל השריון. אחרי השחרור יצא ללימודי כלכלה חקלאית בפקולטה לחקלאות ברחובות, ושם הכיר את שושן הברון, בת קיבוץ בארי. מעטים האמינו שהקשר בין הסטודנטית השקדנית לסטודנט שהוא בדיוק ההפך יחזיק מעמד, אבל הם טעו בגדול. בסיום הלימודים יצאו בני הזוג לטיול של שנה במזרח הרחוק ובארצות הברית. באחד הטרקים, על הר געש בפיליפינים, מתחת לשפמו האופנתי באותם ימים, הוא הציע לה נישואים. החתונה נערכה בחורף 1984, כשהשניים כבר קבעו את ביתם בבארי.
בהתחלה עבד אבשל בגידולי השדה, אבל די מהר הבינו הוא ומנהליו שיביא יותר תועלת במחלקת השיווק של הדפוס. ואמנם, תפוחי האדמה הושארו מאחור ואבשל התקדם במהירות במחלקה החדשה, עד שהתמנה לסמנכ"ל השיווק. במקביל לעבודתו למד לתואר מאסטר באוניברסיטת תל אביב והשלים אותו ב-1996.
בתום הקדנציה בדפוס נבחר למרכז המשק של בארי, ובהמשך למנכ"ל משקי הקיבוצים. בתפקיד הזה דחף להשלמת "דליה אנרגיות" - תחנת הכוח הפרטית הגדולה בישראל, קידם את הפעילות של חברת השילוחים "תואם" ו"ביטוח חקלאי", והיה מהיזמים והמקימים של "משק אנרגיה", המהווה את הנכס הכלכלי העיקרי של התנועה הקיבוצית.
ב-2016 הוא החליט לפרוש מניהול משקי הקיבוצים. הסביר שבבארי צריכים אותו יותר וחזר לקיבוץ כדי להיות היו"ר הכלכלי. אחר כך שב אל מסר, חברת הפצת הדואר שהיה המנכ"ל הראשון שלה, והפעם כיו"ר. ב-2022 מונה גם ליו"ר בר הפצה, כשבארי נכנסה אליה כשותפה.
שלושה ילדים נולדו לאבשל ולשושן. עדי (1985) יובל (1986) ושקד (1989). בצעירותם הם הצטרפו להורים שהמריאו ב-1997 לניו ג'רזי ושהו שם במשך שנתיים לצורך השלמת הפוסט דוקטורט של שושן. אבשל עבד אז כחשב של משרד התיירות בקונסוליה הישראלית בניו יורק, ודאג לאספקת במבה וביסלי לקטנים שהתגעגעו לחטיפים מהארץ. הוא – הקיבוצניק עם השורשים העירוניים, חובב החומוס שידע להעריך סושי – נהנה מפסק הזמן בכרך הגדול. חרש את העיר ברגליו וגם הוביל טיולים משפחתיים ברחבי ארצות הברית.
חיבתו לטיולים התבטאה בכל זמן ומקום. אם זה במסעות ליעדים אקזוטיים בחו"ל, ואם בארץ. כמו למשל הגיחה שאירגן בספונטניות מבארי לגבעה חשוכה ליד צאלים, כדי להיערך הכי טוב ללילה של כוכבים נופלים. הכוכבים אמנם קצת הכזיבו ומיעטו ליפול, אבל כל מי שהיה שם נשאר עם החוויה.
גם אהבתו למוזיקה, וג'אז במיוחד, הייתה מדבקת. בכל שנה היה שואל מי מצטרף אליו לפסטיבל הים האדום באילת, ובין לבין הזמין ללכת איתו להופעות. הבירה ומצב הרוח עליו, כמו התה החם ששלף מהאוטו בליל הכוכבים.
במפגשי השבט דווקא לקח לעצמו פטור מניהול האופרציה. נהג לתפוס פינה בצד ולהסתכל מאחורי משקפי השמש, כאילו מסתלבט על האירוע, אבל בעצם היה מחובר לגמרי.
בבוקר השביעי באוקטובר 2023 נשמעו אזעקות בבארי. אבשל רץ לקומה השנייה של ביתו לעזור לעדי ולבעלה טל להוריד את הילדים לממ"ד. במשך זמן רב סירב להיכנס לממ"ד ועמד מחוץ לדלת עם סכין בידו, נחוש להגן על יקיריו גם במחיר חייו. באותה שבת שחורה חטפו מחבלי חמאס את שושן, עדי, טל וילדיהם, ואת שרון, אחותו של אבשל, ובתה נעם. אותו רצחו.
חמישה נכדים הוא הותיר אחריו – נווה, יהל, נהר שלום, סיני משה ואורה ברה רינה. אהבתו אליהם ואל ילדיו לא ידעה גבולות. תמיד דאג להם – עד כדי חרדה, יש שיעידו – ותמיד היה מוכן לעשות עבורם הכול. עבורם ועבור בני המשפחה האחרים. חסר משהו – אבשל יביא. צריך הקפצה – אבשל יקפיץ. מישהו נתקע – אבשל יחלץ. והכול בנון-שלנט, כשברור שזה הדבר הכי חשוב. הדירקטוריונים והמאזנים יכולים לחכות.
בנסיעות הארוכות מבארי לעבודה ובחזרה, עם רגל אחת מורמת ליד ההגה, העביר את הזמן בשיחות טלפון מתובלות בהומור עוקצני. כשהגיע בערב הביתה מיהר לספה הקבועה בסלון, מול הטלוויזיה, צופה יחד עם שושן בסרט איכותי או מזפזפ להפועל באר שבע. בסופי שבוע, אחרי רכיבת אופניים מאתגרת בשטח, נפנף מעל המנגל בחוץ או ערבב את הסירים במטבח. עם הקלוריות אפשר להתמודד מחר - העיקר שעכשיו כולם ייהנו.
כך נזכור אותו. איש של אנשים. של כריזמה כובשת. של נתינה אינסופית. של אהבה ללא תנאי.
