גאולה בכר
גאולה נולדה בשנת 1942 בבית חולים דג'אני ביפו, להורים ילידי הארץ. היא גדלה בגבעתיים וכשהייתה בכיתה ח' עברה משפחתה להרצליה. אמה הייתה עקרת בית ואביה פועל בניין, וגאולה הייתה השלישית מבין שישה ילדים. היו לה יחסים מאוד מיוחדים וקרובים עם אחיה ואחיותיה. בילדותה, ברגעים של פחד וקושי, הייתה נכנסת למיטתה אל אחותה הגדולה אתי, ומתנחמת בזרועותיה.
גאולה הייתה ילדה ספורטיבית מאוד, אהבה לשחק כדורגל והייתה המהירה ביותר בבית הספר בריצת 60 מטר. למרות שהייתה ילדה חכמה ואהבה ללמוד, למדה רק עד כיתה ח', ואז סייעה בפרנסת המשפחה ועבדה במפעל לייצור חבלים. בגיל 18 גויסה לנח"ל במסגרת גרעין "בני יצחק".במסגרת השירות הצבאי, הגרעין התגייס לעבודה בקיבוץ שלוחות, שם הכירה את יצחק.
הקשר בין גאולה ויצחק התאפיין בזוגיות יפה, נאמנות ומסירות. שררה ביניהם אהבת אמת, שסייעה להם לעמוד במשברי החיים. תמיד סיפרה לבני המשפחה שביום ההולדת הראשון שלה מאז שהייתה ביחד עם יצחק, הוא קנה לה מיקסר, וכעבור חצי שנה היא קנתה לו ליום הולדתו קומקום חשמלי.
יצחק וגאולה נישאו ברבנות בתל אביב בשנת 1963 והקימו את ביתם. תחילה ברחובות, שם נולדו להם יוסי ורבקה, ובדצמבר 1965 עברו, בעקבות צ'יקו אחיו של יצחק, לקיבוץ בארי. בקיבוץ נולדו תמי, נעמי, עובד ומירב. גאולה עבדה תחילה בגן ילדים, אחר כך בנוי ובמדגרה, אבל במשך רוב שנותיה עבדה כמטפלת בקשישים והייתה חדורת תחושה של שליחות מקצועית. היא השתלמה בגריאטריה, וראתה בכך עבודת קודש.
בניה ובנותיה, הנכדות והנכדים, היו מרכז חייה ומקור גאוותה.
ב-1992 נפטרה בפתאומית בתה נעמי, והיא בת 22. המוות היווה נקודת שבר בחייה של גאולה, והיא חיפשה כוחות להמשיך ולחיות. את הכוחות האלה היא מצאה במשפחה, בנכדה הראשון דגן שנולד שלושה חודשים לפני מותה של נעמי, ובשאר בני המשפחה.
במרוצת השנים נולדו לגאולה 21 נכדות ונכדים ביולוגיים, ועוד ארבעה שגם הם היו לה נכדים אהובים. ביתה וליבה היו פתוחים תמיד לכל ילדיה ונכדיה, שהרבו לבוא לבקרה. היה לה קשר מיוחד ושונה עם כל ילד ונכד. גאולה שנאה לבשל. את נכדיה הייתה מפנקת במאכלים בהכנה מהירה כמו טוסטים, הסלט של שבת, ועוגות הגבינה המפורסמות שלה, שכאשר הן היו מתחסלות עוד באותו יום, היא הייתה מאושרת.
גאולה אהבה את קיבוץ בארי, זה היה ביתה במלוא מובן המילה. בעקבותיה קבעו גם כל ילדיה את ביתם בבארי.
יהי זכרה ברוך.
