חוה בן-עמי
חוה נולדה בחלב שבסוריה בשם אוולין יחזקאל. בפסח 1948, כשהייתה בת שלוש, עלתה ארצה עם אִמָּהּ סַלי, אחיותיה מזל ודוריס, סבתה ואחי אִמָּהּ. בעקבות הפרעות שפרצו בחלב אחרי ההכרזה באו"ם ב–1947, נאלצו רוב יהודי סוריה להימלט ולהגיע לארץ בדרכים עקלקלות ומסכנות חיים. לא ידוע מה היה גורלו של אביה אברהם.
המשפחה הוברחה במסע רגלי, כשכל צידתם לדרך הייתה מצות. בארץ השתקעו בחולון, בשכונת הבלוקונים, שהייתה מעברת אוהלים. האם פירנסה את המשפחה מעבודתה בבית החרושת לודז'יה. חוה סיפרה לילדיה שאת השיעורים הייתה מכינה לאורה של מנורת נפט.
כשהייתה חוה בת תשע, אִמָּהּ התחתנה בשנית ושלחה את בנותיה הגדולות לגדול ולהתחנך בתנאים טובים יותר מאלה שהיו במעברה. חוה נשלחה לקיבוץ בארי, ומזל לכפר הנוער ניצנים.
בקיבוץ בארי הצטרפה חוה לקבוצת אשל, שהייתה קבוצת הילדים הראשונים של הקיבוץ. כאשר הגיעה לקיבוץ כילדת חוץ, היא זכתה מיד בהורים מאמצים – אברהם ורבקה שורק, שהתייחסו אל חוה כאילו הייתה בתם. ההבדלים בין ילדי הקיבוץ לילדי החוץ היטשטשו מהר מאוד. בבית הילדים היא רכשה חברה טובה - את ניבה. הן ישנו באותו חדר עם עוד שני בנים ולאחר שעת ההשכבה, אחרי שהמטפלות הלכו ולפני ששומרות הלילה הגיעו, הן נהגו לחגוג ולהתכרבל ביחד במיטה. אברהם, אביה המאמץ, נהג להביא צלוחית צ'יפס לחוה ולניבה בלילות שבהם היה שומר תורן. הוא נהג להעיר את הבנות, והן היו סועדות סעודת שחיתות.
לחוה היה קשה להתרגל לאוכל בחדר האוכל הקיבוצי. היא הייתה רגילה למאכלים שאִמָּהּ וסבתה הכינו, ולכן לא אכלה בשר ועוד מאכלים שונים שהוגשו בארוחות בקיבוץ. למרות זאת הייתה ילדה בריאה וחסונה.
היא גם הייתה תלמידה טובה ומאוד מוזיקלית: למדה לנגן על אקורדיון וקצת על פסנתר, ובגיל מבוגר יותר גם בחליל צד. היא ניגנה בטקסי יום הזיכרון של הקיבוץ, שרה במקהלה ואהבה מאוד לרקוד.
החל מכיתה ו' חוה עבדה בלול, יחד עם אִמָּהּ המאמצת רבקה וחברתה ניבה, בשעה שרוב בנות הקבוצה עבדו בבתי ילדים. ככל שגדלה התרחבו שעות העבודה. היא השתתפה בגיוסים לעבודות הקטיף, איסוף הכותנה והעישוב.
בתקופת הלימודים בכיתות הגבוהות הכירה חוה את אפרים, בחור מחברת הנוער. הם התאהבו, וזמן קצר אחרי שחוה התגייסה לצבא, החליטו להתחתן. חוה הייתה הראשונה מהקבוצה שהתחתנה.
לחוה ולאפרים נולדו שני ילדים: עמית ורעות. כאחת מראשונות הקיבוץ שנולד לה ילד, היה לה קשה מאוד עם שיטת החינוך הקיבוצית הנוקשה - הלינה המשותפת. בתה רעות מספרת שחוה הייתה מגיעה בלילה ומשאירה לה במיטה פתקי אהבה שבהם הייתה כותבת לה על חוויות היום שעבר, או מאחלת לה לילה טוב. בפתקים היא הרעיפה את החום והאהבה הבלתי נגמרים שחשה כלפי ילדיה. רעות שמרה את הפתקים, ופתחה אותם בימי האבל כדי לחוש שוב את החום והאהבה של אִמָּהּ.
כאשר רעות הייתה בת ארבע, חוה נפרדה מאפרים ולאחר כמה שנים התחתנה עם מייק בן עמי, בחור אמריקאי שהגיע לקיבוץ עם ילד. לחוה ולמייק נולדה הבת נועם. לאחר שנים אחדות נפרדו בני הזוג.
במשך השנים עבדה חוה בקיבוץ בעבודות שונות, למשל בלול, בחינוך ובמחסן הבגדים. בהגיעה לגיל 45 החליטה להשלים בגרויות ולרכוש מקצוע. היא וחברתה רותי פנו ללימודים. רותי נעשתה אחות וחוה קוסמטיקאית. היא הייתה קוסמטיקאית מצוינת, המועדפת על ידי חברות הקיבוץ, ושמה יצא אל מחוץ לבארי.
בגיל 56 חלתה בסרטן השד, ובזכות תעצומות נפשה היא הצליחה לחזור לעצמה והמשיכה בעבודתה כקוסמטיקאית. לאחר שהגיעה לגיל פרישה עסקה בפעילויות ספורט למיניהן: פילאטיס, שחייה, יוגה. היא המשיכה לרכוב על אופניים, ורק בשנים האחרונות עברה לקלנועית וגם המשיכה לבצע טיפולים קוסמטיים.
חוה ניגנה, ציירה, רקמה, ולעת זקנה סרגה בובות חתולים, דובונים ועוד, שאותן העניקה לנכדיה. היא אהבה מאוד לעבוד בגינה, וטיפחה גינה מלבלבת. חוה הקפידה לטפח בית חם ואוהב, שתמיד היה נעים להיכנס אליו. היא אימצה צעירים ומבוגרים שלא הייתה להם משפחה. אנשים צעירים שבאו לשכונתה, שכונת אשלים, היו מתעכבים לשוחח איתה. בשיחות איתה בלט חוש הומור מלא אהבה, והיא ידעה לצחוק גם על עצמה. ילדיה יזכרו תמיד את האמרות האופייניות שהייתה אומרת להם, כמו לבתה רעות, כשרצתה לשכנעה לאכול: "עם האוכל בא התיאבון".
חוה הייתה אדם מאוד משפחתי. ככזו, היא שמרה על קשר הדוק עם שלוש אחיותיה – מזל, דוריס ורונית - והן נהגו לבלות סופי שבוע ביחד. לחוה היו גם מעגלים חברתיים שונים: קבוצת חברות בודדות שאיתן נסעה לטיולים, לסרטים ועוד; היו לה חברים שאיתם נהגה לאכול ארוחת ערב בשבת; היא ליוותה במסירות חברות לטיפולים, לבדיקות רפואיות ולביקורים של קרובי משפחה.
מסירותה לילדיה הייתה ללא גבול. כשעזבו את הקיבוץ, היא שמרה על קשר תדיר של ביקורים הדדיים. היא קטפה בשבילם פומליות בפרדס ואספה בוטנים בשדה. תמיד הגיעה אליהם עם חבילות, עם סירים ומתנות, והגישה להם עזרה בגידול הנכדים מאי, גל, ליה, נועה, חגי, יעל, רומי ועידן.
עם היוודע דבר מותה של חוה, קיבלה בתה נועם מאות הודעות שהדגישו את הלב הענק והקסם הרב, את היעדר השיפוטיות, את מאור הפנים ואת יכולתה של חוה לקבל כל אדם כפי שהוא. עוד תכונות שאפיינו אותה היו יצירתיות, נדיבות, אכפתיות, עזרה לזולת, קשר חם עם אנשים, אהבה ומסירות אין קץ למשפחתה.
חוה הייתה אישה קטנה עם לב עצום. מטר וחמישים של רכות ונתינה.
יהי זכרה ברוך.
