סהר, אחותו:
חני, ריני, אלוני, עידודו
הלוואי שהיינו מונים את השמות שלכם בנסיבות אחרות. הלוואי שלא היינו פה. הלוואי שהחיים לא היו נעצרים עבור כולנו ביום שבת ה-7.10.2023.
אבל הם נעצרו. ואנחנו נפרדים מכם. נפרדים רק מהגוף כי הנפש שלכם איתנו לנצח, כי הזכרונות מכם הולכים וילכו איתנו לכל מקום.
חני אח שלנו
הענק העדין שלנו, גוף גדול כדי שיהיה מקום ללב הענק שלך. חיוך רחב, חיבוק חזק מדי, צחוק מתגלגל. ילד שובב שכלוא בגוף של מבוגר, זה שתמיד נמצא בסביבה ואי אפשר לפספס אותו. הראשון לעזור לכל אחד, עוד לפני שהוא ביקש. תסלח לנו חני, שכשאתה היית צריך עזרה יותר מכל לא היה אף אחד שיבוא לעזרתך.
אתה יודע, כשהדלקנו את הטלפון שלך באותו ערב של יום ארור התחלנו לקבל מלא שיחות מאנשים שחשבו שתוכל לעזור להם למצוא את קרובי המשפחה שלהם. הטלפון שלך הופץ כי כולם ידעו שאם מישהו באיזור בארי צריך עזרה חן אבן הוא הראשון לעזור.
ידיים מחוספסות מעבודת כפיים, מכנסיים מלוכלכות מבוץ, רגליים יחפות גם ביום הכי קר בשנה. איש אדמה ועבודה קשה, הלב הכי רחב בסביבה. תודה שהיית לנו.
ריני
מצד אחד רגישה ורכה ומצד שני חדה וחריפה. היית רואה לאנשים את הנשמה עוד לפני שהם ידעו מה היא מרגישה בכלל. יודעת תמיד להגיד את הדבר הנכון ברגע הנכון. הסלע האיתן של חן בכל יום ואירוע בחיים, של כולנו למען האמת. נושאת על כתפייך את עולם של רבים כל כך, יציבה ומחייכת. תודה שהיית לנו.
אלוני
לא נראה לנו שבאמת היית בן 16. נולדת מבוגר, אחראי, רציני, לפעמים היה אפשר לטעות ולחשוב שאתה המבוגר האחראי בבית משפחת אבן. הארת לנו את העולם בצבעים רכים ונעימים, הרגישות שלך לסביבה יוצאת דופן, איך נער בן 16 בסך הכל יודע לגעת בנקודות כל כך מדויקות בשאלות שלו. יודע לראות דברים שגם אנשים שחיו חיים שלמים לא היו שמים לב אליהם. תודה שהיית לנו.
עידודי
ניצוץ בעיניים, חיוך ממזרי, משפט שנון שנזרק לחלל האוויר. זה אתה עידודי. תמיד מוקף בחברים, יודע לגשת לכל אחד ולדבר עם כל אחד. יפה תואר ויפה עיניים, חריף מחשבה ומהיר קליטה. תודה שהיית לנו.
חני, ריני, אלוני, עידודי, אנחנו נפרדים מכם. מסרבים להאמין שזה העולם שלנו עכשיו. עולם פחות טוב כי אתם לא כאן לצידנו.
תודה שהשארתם לנו את תומי וניר, הם לעולם לא יהיו לבד. אנחנו נחבק אותם ונאהב אותם ונעטוף אותם ונדאג שיהיו להם את החיים הכי טובים שיכולים להיות.
אנחנו אוהבים אתכם. נוחו על משכבכם בשלום.
סהר, אחותו:
היי חני אח שלי
מה קורה יא ערס?
אתה יודע... מאוד קשה לכתוב עליך כאילו אתה לא פה, אז כותבת אליך ואתה תשמע את מה שיש לי להגיד....
אז תקשיב... הרבה השתנה מאז שהלכת...
והאין שלך פועם חזק ומורגש בעצמות.
פתאום העיניים מחפשות אותך בכל טנדר נוסע, כאילו מסרבות לקבל שזה לא אתה. זה מייצר רגע קשוח לא לראות אותך בתוכו, נוסע עם חלון פתוח, היד חצי בחוץ, מוזיקה על פול ווליום מתנגנת ברקע וכל הבנים מסביבך.
עכשיו כל איש גדול וגבוה עם קרחת שנקרה בדרכי לרגע מזכיר אותך - איזה באסה שאני לא יכולה לרוץ אליו לחיבוק ענק ומוחץ כמו שהיה לך...
וואו כמה הייתי רוצה לטבוע עכשיו בתוך הזרועות הגדולות שלך ולהתמסר אל תוך החיבוק הזה.
חיבוק כל כך חזק שלפעמים חשבתי שהצלעות שלי עומדות להישבר.
וחסרות לי ממש השיחות איתך. אלו הפשוטות על שטויות ואלו של ברומו של עולם... תתפלאו היו כאלה...
אבל הכי חסרות לי השיחות הדביליות שבהן אתה מתקשר, מגחך וצועק לי - "ציפי" וברקע יש הד כי אתה בשירותים ובדיוק חשבת עליי... נתעלם לרגע ממה שעשית שם.
חסר לי לריב איתך את מי גומא אוהב יותר... עכשיו כבר יש את לוטי ואת גפן... ואני בטוחה שהיית מנצח אותי, מודה.
פעם שנאתי את שלמה ארצי, אני תמיד אמרתי שהוא טרחן. ואתה לא הבנת אותי, ואמרת לי כשתגדלי תביני... אבל עכשיו כל שיר שלו מזכיר אותך... אז בדרך פלא הוא מופיע לי בפלייליסט.
וואו חני זה כל כך מופרך שאתה לא פה. כל כך לא הוגן ולא הגיוני.
ואני כל כך מתגעגעת.
אני מתגעגעת אליך בשקט. בצורה כזו שאף אחד מסביב לא שם לב. בלי דמעות או רעש.
פשוט געגוע שהולך איתי לכל מקום, שחי בתוך הלב, הראש והנשמה.
אתה יודע...
חשבתי על זה שמוזר כמה מהר החיים יכולים להשתנות, ממש ככה ברגע אחד.
ופתאום העולם האיתן והיציב שחשבת שאתה מכיר כבר לא אותו הדבר, הכל שונה.
קל לנו לשכוח כמה שהשגרה שברירית -
האנשים שסביבנו, התוכניות שהמשכנו לדחות ולדחות, טרדות היומיום...
מסתבר שהחיים לא מתפרקים בצורה המובנת מאליה... לפעמים זה ממש משתנה בשבריר שנייה, לפעמים בשקט חרישי, אצלנו זה היה ברעש גדול ובכל מקרה, הכל כבר לא נראה אותו הדבר.
והמסקנה?
צריך לאהוב בקול רם את היקרים לנו, לומר את מה שעל ליבנו, לסלוח ולא לנטור טינה. לפנות מקום בלב לדברים טובים, לא לתת חשיבות לדברים לא חשובים, ולא לפחד מהמחר.
ובטח שלא לחכות לאסון כדי להבין את מה שבאמת חשוב עכשיו.
אתה היית חשוב,
חשוב לי.
ואני מקווה שידעת את זה ושידעת כמה אני אוהבת אותך...
אני מנסה להתנחם בזה שכן.
דבר אחרון חני, חשוב לי שתדע שהחיים גם ממשיכים והם נבנים מחדש... לאט ובזהירות ובדרך עקלקלה אבל זה קורה, זה יקרה...
אני לא רוצה שריני תכעס עלי שאני פסימית. אז הנה יש בי גם אופטימיות זהירה...
ובינתיים אני אזכר בך עם כל פרפר לבן שמתעופף לו.
בא לבקר לרגע וממשיך לפרח הבא.
וזה גורם לי לחשוב עליך ומעלה לי חיוך ופתאום אתה חי.
תבוא לבקר, יותר, גם אם זה לרגע קטן בחלום.
נ.ב - אני אוהבת אותך.
יניב הגי:
עובר על הוואטסאפים שלי עם חן, נזכר בתקופה של השריפות של הבלונים מעזה ב-2018, כשאני הייתי מזכיר. כמה חן היה מעורב ויצא לכבות את השריפות לבד, עם המתנדבים וגם עם הילדים...
אני: דיברתי עם הרט"ג, נגמר להם הציוד, הקצו את כל הכוחות והצוותים, ולא יכולים לסייע לנו עוד צוותים או נגררים. יש לו הרושם שכבר אין כמעט מה שיישרף בבארי.
חן: ארגנתי ניצן פלוס נגרר שיהיה על יד השער הפנוי.
אני: מעולה. מאיפה?
חן: מחר נקבל מנוע פלוס משאבה מתנה. הכל מרט"ג, לחצתי אותם לפינה.
אני: מעולה חן, אני כל כך שמח שאתה מעורב :)
