חן אבן

חן נולד בבארי ביולי 1977. תמיד הולך יחף בשבילי הקיבוץ, מבלה שעות רבות בפינת החי. נער שובב, חובב הרפתקאות. 

החברים ידעו שעל חן אפשר לסמוך בעיניים עצומות. תמיד יהיה שם, חם ולבבי, מתחשב ועדין, מגיש עזרה בטבעיות נדיבה, בצניעות ובפשטות, כאילו הכל מובן מאליו. 

חן שירת בסיירת מטכ“ל. הוא פרח ביחידה בתחום הרכב. כאיש מקצוע מעולה, הוא לקח את הכישורים שפיתח והביא אותם בחזרה אל הקיבוץ, ועבד אחרי השחרור בגד“ש. הוא למד קרקע ומים במדרשת רופין, והיה בקיא בכל תחומי החקלאות בבארי. פלאח אמיתי, חרוץ ואוהב אדמה. שילוב של מבוגר אחראי וילד פרא. תמיד עם ילד אחד או שניים על הכתף, או על הטרקטור, או על כלי חקלאי אחר, בדרך לשדות או בחזרה. ובין לבין מחלץ רכבים תקועים של חברים או של אנשים זרים, שנתקעו בבוץ במרדף אחרי הכלניות של דרום אדום. 

חן אהב לצאת לטיולי שטח, לרדוף אחרי שיטפונות בנגב. עם המשפחה יצא לטיולי טבע, עם שינה בשטח באוהלים. הוא אהב מאוד את הקיבוץ, והיה קיבוצניק מחוספס ועדין באותה מידה. את רינת הכיר כשעבדה כבמב״חית בגן ״חצב״. הניצוץ ניצת מיד, והם הפכו לזוג. הפכים משלימים מבחינות רבות. שררו ביניהם כבוד הדדי גדול וחברות עמוקה. אהבה גדולה. 

נרצח בשבת בבוקר. בטלפון שלו נמצאו בקשות חילוץ מבאי המסיבה ברעים. כולם ידעו שאפשר לסמוך עליו.

בית משפחת אבן היה בית חם ופתוח. חן היה מטפל ומתפעל את הילדים, שהיו מרכז חייו ומקור גאוותו. רינת הייתה דואגת לכל העולם, תמיד זמינה, תמיד אכפתית. בית משפחת אבן היה מוקד של תמיכה ואהבה בקיבוץ. צנועים, מוקפים בחברים, אוהבים ואהובים על ידי כולם. 

תומר וניר, קיבוץ שלם עומד אתכם יחד. לתמיד. 

בן 46 במותו. 

יהי זכרו ברוך.