טל סיטון

טל, בנם השני של חנה ויצחק סיטון, אח לליאור, נועה ורן, נולד וגדל בהוד השרון. הוא היה דמות פעילה ומשמעותית כשחקן מכבי הוד השרון בכדורסל, בכדורגל בשכונה, ביציאות ובילויים, בלימודים, לבד ובחבורות, יחד ועם חברות, ברגעים מאושרים. הוא סיים את לימודיו בתיכון מוסינזון ב 1993 והתגייס לצבא. הוא שירת ביחידת הקישור ללבנון (יק"ל) בדרגת סגן בגזרת הגדר הטובה במטולה ואחרי הסכמי אוסלו שירת ביחידת התיאום מול המשטרה הפלסטינאית. טל למד תואר ראשון במדעי המחשב במכללה למנהל בראשון לציון, ועבד בתפקידי פיתוח ובתפקידים ניהוליים במגוון סטארט-אפים וחברות הייטק. הוא נישא לענבל ב 2009 והביא לעולם את זואי וגאיה, בנותיו האהובות, להן היה אב אוהב ומסור עד אין קץ.

טל היה בולט, חזק, אסרטיבי, משופע ביטחון עצמי ושופע כריזמה, מלא שמחת חיים וחברים. איש מבריק עם ראש מיוחד, יזם בנשמה, איש של חלומות טכנולוגיים ויצירתיים. איש העולם הגדול שנמשך למקומות רחוקים והרבה לטייל. בכל מקום ספג אנרגיה, תרבות וחכמה מקומית והטמיע אותם באמנות שיצר, בכישרון ציור שירש מאימו חנה. בשנה האחרונה ניכר טבעו כבן מסור ואוהב במיוחד, כשהתגייס לטיפול באימו ואביו כשנדרשו לכך.

בערב שמחת תורה היו טל והוריו, חנה ויצחק, יחד עם פסי וילדיה, כמדי שנה, בקיבוץ בארי. המשפחה התכנסה כמו תמיד לארוחת שישי. הם רקדו ושרו יחד ב״חדר האוכל״ המשפחתי. למחרת, בשבת ה 7.10, ב-6:30 בבוקר עם הישמע האזעקות, נכנסו כולם לממ״ד. על פי עדויות, אביו, יצחק, ניסה לחסום את המחבלים בגופו יחד עם טל, אך נורה ונהרג במקום. טל נפצע בירך ונותר פצוע ומדמם בשעה שהמחבלים קיבצו אל הבית אנשים נוספים מבתים שכנים. שעות רבות התנהלה לחימה בין כוח גדול של מחבלים וכוחות ימ״מ וצבא. לקראת הערב נורו כלפי הבית פגזים של טנק. מתוך 14 בני ערובה, שתי נשים נותרו בחיים כדי לספר על הרגעים האחרונים.

טל אהב את החיים והם החזירו לו אהבה. הוא אהב את החופש, אהב לדמיין, פילוסוף לא קטן שחיפש תשובה. היה איש שיחה מרתק שעשה קריירה מ״אומנות הוויכוח״, וניחן בכושר שכנוע יוצא דופן, תמיד עם חיוך וקריצה. בכל מקום שמר על הדרך שלו, דיבר מהלב, והייתה לו השפעה מיוחדת על הסובבים אותו, ובייחוד על בני משפחתו – הוריו, אחיו ובנותיו, עבורם היה משמעותי במיוחד. משפטים שאמר נשארו בזיכרון שנים ארוכות, ועדיין מעצבים את הדרך שבה הם מבינים את טבע העולם.

באחת משיחות הנפש העמוקות האחרונות שלו ושל נועה אחותו, טל הסביר את מהות החיים בעיניו ״החיים הם בסך הכל הצגה - כולנו יושבים באולם וצופים, וככל שהמופע מותח יותר, מפחיד, נוראי אפילו, אנחנו יושבים קרוב יותר לקצה הכיסא, מחכים לראות מה יקרה עכשיו. ככל שהמתח עולה, הקתרזיס חזק יותר, וההנאה שלנו מושלמת יותר.״ ״ומה קורה בסוף??״ שאלה נועה, ״אה, זה החלק הכי טוב – פשוט מתים והולכים הביתה״. כזה היה טל – הבין את החיים, שמר על הדרך שלו, ופשוט נהנה מההצגה.

בן 49 במותו. 

יהי זכרו ברוך.