יונה כהן

משפחת כהן, שלושה דורות. סבתא, בן ונכדה: יונה, אוהד ומילה. לכל אחד תאריך לידה אחר. יום מותם הוא זהה, 7 באוקטובר 2023. 

יונה כהן בת ה-73, בנה אוהד בן ה-43 ובתו מילה, תינוקת שטרם מלאה לה שנה.

יונה נולדה בירושלים, בת שנייה לסמי ורוזה לוי ואחות לז’ק הבכור ולורדה הצעירה ממנה. היא גדלה ברחוב אגריפס, שם ניהלו הוריה את מסעדת ‘סמי’ הידועה. הוריה עבדו שעות רבות מחוץ לבית. יונה ואחיה למדו להיות עצמאיים מגיל צעיר. בילדותה, כך סיפרה לילדיה, הייתה כה רזה עד שרוח הייתה מעיפה אותה בדרכה לבית הספר במעלה רחוב אגריפס.

בהמשך, עברה המשפחה לתל אביב ויונה למדה בבית הספר אליאנס. היא היתה ילדה שקטה, תלמידה שקדנית, חרוצה ואוהבת קריאה. בגיל הנעורים היתה ספורטאית, וסיפרה שהיתה רצה מהר כמו בת כיתתה, אסתר שחמורוב. עם תום הלימודים התגייסה לנח”ל ויחד עם חבר נעורה דוד הצטרפו לגרעין בבארי. החתונה נערכה אחר השירות הצבאי. הזוג הצעיר התחיל את חייו המשותפים בפתח תקווה. שם נולדו שלושת הבנים: איתי, עידו ואוהד. 

חברי הגרעין בבארי לא הסכימו לוותר על יונה ודוד, והפצירו בהם לחזור. ב-1982, הם חזרו. אוהד הצעיר התקשה להסתגל ללינה המשותפת, והיה מרבה לרוץ הביתה בשעות הלילה. יונה שקלה לעזוב, אך המשפחה כולה היתה עטופה באהבת החברים הישנים והחדשים. האהבה הכריעה את הכף לטובת הקיבוץ. לידתה של הבת דניאל, ואימוץ רועי, שהגיע כילד חוץ לתנועת הנוער בבארי, הרחיבה את המשפחה. מעתה היו חמישה ילדים, ארבעה בנים ובת. הבית היה עליז וחם. יונה שפעה מילות חיבה בלדינו, והיתה ידועה בכישורי הבישול והאפיה שלה. 

יונה אהבה את חיי הקיבוץ והקיבוץ אהב את יונה. היא היתה מטפלת של פעם, ויצרה קשר עז ואוהב עם הילדים, שנמשך שנים לתוך בגרותם. יחד עם חברה הטוב חזי - ולמשך 10 שנים רצופות - ניהלו יחדיו את האקונומיה. יונה סיימה את התפקיד קורנת ואהובה כשם שהתחילה, ומשם עברה להנהלת חשבונות. היא אהבה את העבודה ואת הצוות, והמשיכה לעבוד גם אחרי הפנסיה, עד יומה האחרון. 

יונה הייתה אשה טובת לב ואוהבת חיים, עם חיוך רחב ועליז, כזאת שיודעת ‘לעשות שמח’. היא אהבה מוזיקה ישראלית ויוונית, ואהבה לבלות בטברנות יחד עם אחיה ג’ק. יותר מכל אהבה לקרוא ספרים חדשים, לקום כל בוקר לאימון הליכה או חדר כושר, לצאת להצגות וסרטים, לבלות עם חברים, ולסוע לטייל בעולם. לעיתים קרובות נסעה לבקר את נכדיה וילדיה המתגוררים בחו”ל - משפחתו של עידו: אלן, זוֹאֶה, אָנוּק ועדן, משפחתו של איתי: קרן, אריאל ואלני, דניאל בתה הקטנה ואמיר, ומשפחתם של אוהד וסנדרה שגרים בקיבוץ: לִיאָם, דִילֶן ומִילָה הקטנה, אשר ראתה כמעט כל יום בגלל הקרבה הפיזית. יונה ידעה להעריך את היחד המשפחתי, והיטיבה לטפח אותו. 

סיפורה של יונה הוא גם סיפורו של הקיבוץ. מעולם לא עזבה את המקום באירועים ביטחוניים. “אם אמות”, אמרה למשפחה הדואגת, “זה יהיה פה בבית ולא בשום מקום אחר”, ובאופטימיות שהיום נשמעת תמימה להחריד, הוסיפה: “ומה כבר יכול לקרות לנו”. 

תפילה – אברהם חלפי 

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִלִּים מֵהֶן נוֹלֶדֶת תְּפִלָּה, 

כָּל הַמִּלִּים אִבְּדוּ קוֹלִי וְהָיוּ כָּאִלְּמוּת אֲפֵלָה. 

אַךְ עָדִין רוֹאוֹת עֵינַי זהַֹר עֵינָיו שֶׁל יֶלֶד וְעוֹד רוֹאוֹת עֵינַי: 

כּוֹכָב אֵין דּוֹמֶה לוֹ בְּזהַֹר וְאִמָּהוֹת דְּאוּגוֹת פָּנִים נוֹהֲגוֹת אֶל הָאוֹר יַלְדֵיהֶן הקַּטְַנּיִם. 

מַה יִהְיֶה עֲלֵיהֶם? מָה יִהְיֶה? שִׁמעְוּ שִׂמחְתָםָ הנַּ וֹשֶׁמתֶ בּאָָביִב שֶׁנִּדְמֶה כִּי לֹא יַחֲלֹף עַד עוֹלָם. 

כָּרעַֹ אֶכְרַע לִפְנֵי דְּמוּת אֱלֹהִים אַף מֵעֵיניַ נעֱֶלםַ. 

אַל נָא תָּרַע לַתְּמִימִים, 

הֵם אֵינָם יוֹדְעִים מַדּוּעַ בָּרָק פּוֹגֵעַ בְּעֵץ הַנּוֹשֵׂא אֶת פִּרְיוֹ לְתֻמּוֹ. 

אַל נָא תָּרַע לַתְּמִימִים. 

הֵם אֵינָם יוֹדְעִים מַדּוּעַ אָדָם מְהַלֵּל אֶת צַלְמוֹ. 

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִלִּים מֵהֶם נוֹלֶדֶת תְּפִלָּה. 

כָּל הַמִּלִּים אָבְדוּ בְּקוֹלִי וְהָיוּ כְּאִלְּמוּת אֲפֵלָה. 

יהי זכרה ברוך.