top of page

יוסי אפטלון

יוסי אפטלון נולד בשם זיגמונד (זיגי) בשנת 1946 בסמיפלטינסק בקזחסטאן, ילד שלישי להוריו קובה וולה, אח לנינה ועליזה - אחיותיו הגדולות שאהבו אותו מאוד. התנאים הקשים עם סוף מלחמת העולם השנייה גרמו להתפצלות המשפחה: האחיות הופרדו והועלו לארץ במסגרת עליית הנוער לקיבוץ עין חרוד, וזיגי נותר עם הוריו בפולין. רק כשהיה בן ארבע הצליחו הוריו להגיע לארץ ישראל ולהתאחד עם הבנות. 


בתחילה גרו הבנות בקיבוץ, וזיגי וההורים גרו במעברה במוצא בירושלים. לאחר מכן עברו לדירה משלהם ברחוב דונולו הרופא ביפו. זיגי הפך ליוסי ואפטלון כמעט והפך לאבטליון (ניסיון שלא צלח לעברת את שם המשפחה). 


יוסי תיאר תקופת התבגרות מאושרת ביפו, ועל קשריו עם חבורת החברים מהילדות שמר בנאמנות כל חייו. בצבא שירת יוסי בקריה כאלחוטן בבור, שם פגש את רוני שהייתה גם אלחוטנית וגם החיילת הכי יפה ומבוקשת בבסיס. רוני מספרת שברגע שראתה את יוסי, ידעה שהוא הנבחר עבורה, ובגלל ביישנותו, היא זאת בעצם שהתחילה איתו. היה זה סיפור אהבה ממבט ראשון, והזוג הרבה לבלות בחיי הלילה של תל אביב, במסיבות ועם החברים הרבים. 


לאחר הצבא, בזמן שיוסי היה בשירות קבע, נסעו רוני ויוסי עם חברים לאילת - נסיעה שהפכה לגורלית, עקב תאונת דרכים שבה נפצעו שניהם ואף איבדו בה חבר שנהרג. 


תקופת ההתאוששות הייתה ארוכה וכואבת: יוסי איבד את ידו ונאלץ ללמוד לתפקד בעולם מחדש. במשך כל התקופה הזו לא נפרדו, תמכו ועזרו אחד לשנייה עם הרבה אופטימיות וללא כל רחמים עצמיים. כשהתאוששו, התחתנו ושכרו דירה משלהם בבת ים, לא רחוק מהים. 


שניהם החלו לעבוד בתחום הדפוס והגרפיקה, ואף פתחו עסק עצמאי. משפחתם התרחבה, ונולדו הבנות נטע, זוהר ועדי. רוני ויוסי היו חרוצים מאוד ומוכשרים מאוד והעסק הצליח, אבל שניהם הרגישו שהם לא מצליחים לפנות מספיק זמן לבנות ולמשפחה, וחיפשו שינוי. עלתה מחשבה לבדוק אופקים חדשים: לעזוב את העיר ולעבור לקיבוץ. 


בשנות השמונים הגיעו לקיבוץ בארי, שקיבל בברכה את בעלי המקצוע בענף הדפוס. הם הביאו עימם נדוניה חשובה: מכונת "סדר צילום", שכמוה עדיין לא הייתה בקיבוץ. בנוסף לידע הטכנולוגי והמקצועי, הביאו איתם לקיבוץ גם את האופי הייחודי שלהם: רוני הייתה סוערת וחדת לשון, יוסי היה רך ומכיל, וביחד היה להם חוש הומור נפלא ואהבה גדולה לתרבות - קולנוע, ספרות ומוזיקה. את העולם העשיר הזה הנחילו לבנותיהם ולתומר, הבן שהתווסף למשפחה. 


רוני ויוסי הרגישו שהצליחו לשלב בין עולמם המקצועי והאידאולוגי לבין אהבתם למשפחה. יוסי השקיע שעות רבות בטיפוח היכולות של ילדיו בספורט ובמוזיקה, ובמקביל אהב מאוד את התורנויות ב״השכמות״ ובטיולים השנתיים. 


כאיש מאוד משפחתי ואוהב, דאג לשמור על קשר אישי ומיוחד עם כל ארבעת ילדיו הגרים בקיבוץ ועם כל נכדיו: שני, עמית, הדס, נהר, גומא, אלין, ניר, שחר, מעיין, אלה, יואל, עומרי וגילי. 


בשנות התשעים יוסי פנה לעשייה חברתית, יצא ללימודי עבודה סוציאלית והשתלב בתחום החינוך במשק. את יכולתו החברתית ליצור קשר אינטימי ומיידי עם כל שכבות הגיל ניצל להקניית ערכים לדור הצעיר והמתבגר. במשק לקח תפקידים חדשים, כמו "סדרן עבודה", אחראי "פורים חברים" ועוד. כל הנערים והנערות שפגשו את יוסי זוכרים אותו בהערכה ובחיבה עמוקה. היכולת שלו לשוחח עם כל אחד בגובה העיניים סללה נתיב אל לבבות כולם. 


בעשור האחרון היה יוסי מעורב מאוד ביצירת ארכיון הקיבוץ, ועסק בתיעוד ובשימור ההיסטוריה הפרטית, המשפחתית והקיבוצית. בזמן זה נתן גם מקום לביטוי האישי והאמנותי העשיר שלו, דרך הציור. כמו כן לאחרונה השלים ספר על רוני, אשתו, שנפטרה לפני שנתיים. 


עם היוודע דבר הירצחו אמרה בת דודתו, כרמלה: ״העולם מקום פחות טוב מאז שהוא איננו... האיש החכם, הנדיב, האוהב, הרגיש והערכי יחסר כל כך למשפחתו הגרעינית, משפחתו הרחבה, לחבריו לקיבוץ ולחבריו מילדות ולעולם כולו״. 


יהי זכרו ברוך.

21.04.1946 - 07.10.2023

בן 77

bottom of page