יוסי שרעבי

יוסי היה בן שני להוריו רצון וחנה, אח לאסנת, אלי, שרון והילה.

הוא נולד וגדל בעיר תל אביב, בבית דירות בשכונת ניר אביב. בבניין בן ארבע הקומות כולם הכירו את כולם, שיחקו יחד, למדו וגדלו יחד. בית המשפחה בתל אביב היה תמיד פתוח ומלא בחברים שהרגישו כבני בית.

יוסי רכש בילדותו אהבה מיוחדת לים ולכדורגל, הוא נהג לחזור מבית ספר, להכין שיעורים ולרוץ למטה לשחק כדורגל עם אחיו ועם חברים מהשכונה. בכל שבת כמעט, היו לוקחים את הכדור, מגבות, צידנית מלאה בפירות ובג'חנון של אמו חנה, והולכים לים עד שהגיע הערב. יוסי נהג לומר: "אלה היו הימים בהם הפשטות של החיים, וההנאות מהסובב שקיים מילאו את כולם בשמחה של עוד".

יוסי למד בתל אביב עד כיתה ט', וב-1985 עבר לחברת הנוער בקיבוץ עינת. הרצון לחוות את חיי הקיבוץ נבע בעיקר מהביקורים התכופים אצל אסנת אחותו הגדולה, שגרה בקיבוץ הזורע. מכיתה ט' עד י"ב למד יוסי ב"אורט חוף השרון" בקיבוץ שפיים במגמת אלקטרוניקה ומחשבים. בשנת 1989 התגייס לצה"ל לחיל הקשר, ושירת כטכנאי קשר במשך ארבע שנים.

לאחר שירותו הצבאי נסע לטייל בניו זילנד ואוסטרליה ושם חווה חוויות אקסטרימיות כמו קפיצת בנג'י מגובה 102 מטרים. לאורך כל חייו, גם כמבוגר, התעקש להמשיך ולעלות על כל המתקנים המפחידים, הגבוהים והמפותלים בשלל פארקים ברחבי אירופה.

בשנת 2001 הגיע יוסי לגור בקיבוץ בארי בעקבות אחיו, אלי. הוא עבד בדפוס בארי, תחילה ברצפת הייצור במחלקת העיטוף, לאחר מכן בתפקידי ניהול בעולמות העיטוף והמעטפית ובהמשך כמנהל הלוגיסטיקה והרכש. לאחר שעבד זמן קצר מחוץ לקיבוץ, חזר יוסי לעבוד בדפוס כמנהל תחום הבטחון והבטיחות והיווה חלק משדרת הניהול של המפעל. במקביל לתפקידיו בדפוס יוסי סיים את לימודיו לתואר ראשון ושני, ותכנן להמשיך ולהתמקצע בתחומי הכלכלה והשיווק. בכל שנות עבודתו בדפוס יוסי בלט ברצון שלו לעשות, ולעשות טוב. תמיד במסירות רבה ובמקצועיות, מתוך שאיפה להיות משמעותי ככל הניתן.

במהלך תקופה זו יוסי הכיר את נירה, שעבדה כאחות במחלקה ההמטואונקולוגית בסורוקה, ובשנת 2005 הם נישאו. כעבור שנה נולדה בתם הבכורה, יובל. השניים הפכו למשפחה. אופיר נולדה בשנת 2009, וכעבור שנה וארבעה חודשים הצטרפה למשפחה גם אורן. יוסי, נירה, יובל, אופיר ואורן הפכו לחלק בלתי נפרד מקהילת בארי. יוסי עשה את המעבר מתל אביב אל הקיבוץ בטבעיות רבה. הוא נטמע בקיבוץ והקיבוץ נטמע בתוכו.

יוסי התנדב עם חברים נוספים מהקיבוץ בהכנת ארוחות ערב בקורת הגג "בראשית", מסגרת חירום של בני נוער מחוסרי קורת גג. הוא הרגיש זכות גדולה לסייע לנערים ונערות במשבר ולא וויתר על המפגשים הללו, אחת לחודש. המומחיות של יוסי הייתה "על האש", וכשהגיעו ילדים חדשים למסגרת, הוותיקים יותר היו מספרים להם שאם יוסי מגיע, יש סיכוי טוב לסטייקים.

בית הכנסת של בארי היה גם הוא קרוב לליבו של יוסי. הוא היה חזן והגיע לתפילות באופן קבוע עם הבנות מאז שהיו קטנות. במהלך השנים התגייס לעזור בתפעול של בית הכנסת, בחגים ובכלל. גם שם יוסי התגלה בצניעותו, בעשייה שקטה ויסודית, חג אחר חג. יוסי היה עתיד להחליף את רחל בניהול בית הכנסת והיה שותף לתכניות שנרקמו עם השנים.

יוסי ידע למלא את שעות הפנאי שלו היטב. הוא אהב מאוד לצפות בתכניות טבע והיסטוריה, אהב ספורט אקסטרים וכדורגל, אהב לפתור תשבצים וידע לתקן כל דבר בבית. הנדימן שאין שני לו.

אבל יותר מכל יוסי אהב לגלוש, ואף יותר, לגלוש עם הבנות שלו. זמן האיכות החל עוד בנסיעה, ונמשך בין הגלים. הוא ראה חשיבות עליונה בזמן שבילה עם משפחתו, והם צברו חוויות רבות יחד.

יוסי נחטף מביתו לרצועת עזה ב-07/10/2023. מי שהיו איתו בשבי מעידים פעם אחר פעם כמה הרגיע אותם בנוכחותו, גם ברגעים הקשים והמפחידים ביותר. יוסי שמר, הגן, דאג ותמך, והיה כְּאָב לצעירים שהיו איתו, עד יומו האחרון. יוסי נרצח ביום התשעים ושבעה בשבי, כ"ט בטבת תשפ"ד, 10/01/2024, כשהבניין בו הוחזק התמוטט בעקבות הפצצת כוחות חיל האוויר של צה"ל.

יוסי היה איש של שלום. איש משפחה מסור ואוהב, שהעריך את הפשטות שבדברים.

מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב.

נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה.

סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.

כך חי. זו הייתה דרכו.

יהי זכרו ברוך.