יוסי שרעבי

נירה, אשתו:

יוס,

מחזיקה בעט,

ולא מאמינה שאני כותבת לך -

ואתה לא פה.

התשמע קולי, אהובי שלי?

התשמע קולנו - המייחל לחזרתך,

מהרגע שבו המחבלים העלו אותך על רכבם,

אזוק בידיך, בשתיקה רועמת.

ונסעו מערבה - חמישה וחצי קילומטרים,

הכי רחוקים לגעת בהם - ואתה שם.

מחזיקה את הלב,

ותמונות חיינו עוברות מנגד…

הכרנו, נישאנו, טיילנו, ילדנו, גידלנו,

היינו יחד - יותר,

וביחד עוד יותר.

אהבנו.

ה-07.10.2023 חדר את חיינו.

הפך אותם.

שינה את נוף מולדתנו.

ראינו את הרוע.

את האכזר.

את הנורא מכל.

אתה ידעת.

ואני - סירבתי להאמין שזה יקרה.

מאה ימים ולילות - והבשורה המרה הגיעה.

מאה לילות בהם ישבנו

וכתבנו לך מכתב במחברת.

כל אחת סיפרה את היום שלה.

רצינו שתחזור -

ולא תפספס אף רגע מהחיים שלנו בלעדיך.

כל אחת, באהבה שלה אליך,

במחשבות,

ובכאב של געגוע - שלא מרפה לרגע.

חיכינו שתחזור.

שתקרא.

מחזיקה את יובל, את אופיר ואת אורן -

חזק חזק, שלא יפלו.

עוטפת אותן בכפות ידיך החמות והמרגיעות.

מכסה, שומרת מהרוח הקרה שלא תיכנס.

שתשמור עליהן - בשבילי, בשבילך.

אהוב שלי,

סופרת ומחכה לסימנים הקטנים.

יודעת שאתה פה,

פורש את כנפיך מעלינו… ומחייך.

שלך לתמיד,

בייב

שרון שרעבי, אחיו:

יוסי שרעבי הי"ד

הכי אחי

היהלום שבכתר, אדם נדיר כזה שאין שני לך.

כמו יהלום אמיתי הארת את הסובבים אותך באור שקט, עמוק ומיוחד משלך.

היית איש של אנשים, עם לב ענק, רגישות יוצאת דופן ויכולת לראות באמת כל אדם.

הרגש, החמלה והנתינה שבך היו חלק בלתי נפרד ממי שהיית.

לעד יהי זכרך ברוך!

הילה, אחותו:

יוסי אחי היקר ...
כמה קשה ועצוב לרשום לך זיכרון.
קשה להאמין שעברו שלוש שנים.
רוצה לומר לך שאתה בליבי לא עוזב אותי כל יום, כל שניה.
הותרת בור עמוק שמתמלא בגעגוע, כאב, פספוס, כעס, וכל מה שלא הוגן בעולם .
זוכרת את החיוך שלך, את השקט והצניעות שהיו אופייניים לך.
החיבוק שלך חסר לי כל כך, העיניים הטובות שלך וכל מה שהיית עבורי - כבר איננו .
אני מספרת לך דברים, כל הזמן מקווה שאתה אי שם שומע אותי.
מקווה שפגשת את כל מי שאהבנו.
תמיד תישאר אחי הגדול. אני אוהבת אותך מאוד.
תבוא אליי בחלומות.

אסנת, אחותו:

יוסי, אחי הצעיר

היית אדם צנוע וישר, בעל מידות טובות ולב רחב. הטוב היה טבוע בך כל כך, שנדמה היה שלשם כך הגעת לעולם, כדי לעשות טוב ולשמח את האנשים שסביבך.

היית תלמיד חרוץ, חבר אמת, והרפתקן אמיץ. אהבת את הדברים שהעלו את האדרנלין, לטייל, לגלוש בים, לקפוץ בנג'י. תמיד היה בך משהו סקרן, חי ונכון לצאת אל העולם. אבל לצד כל זה, היית אדם של בית ומשפחה. המשפחה הייתה עבורך ערך, לא רק מילה.

ואני, שהייתי גדולה ממך רק בשנה וחצי, זכיתי לגדול איתך כמעט כתאומים. אני זוכרת אותך ילד, עם האהבה הגדולה לפחמימות, ממלא פיתה בספגטי ואוכל בהנאה, בשישי חלה עם מטבוחה, ובשבת שניים, שלושה ג'חנונים, ואם אפשר אז גם רוגלך לקינוח. אלה זיכרונות קטנים, לכאורה, אבל הם חלק מהיוסי שלי. הילד שהיית, והאיש שנשאר איתי, בנימיי.

תמיד ידעת להיות שם. עזרת לנו לארוז ולהוביל, בערך עשרה בתים. ולא משנה מה היה צריך לעשות, היית אומר את המשפט שהיה כל כך אופייני לך: "מה הבעיה? אין בעיה. אפשר לפתור את זה".

היית מקשיב, עוזר, מוצא פתרון, מפנה זמן. היית האדם שאפשר להתקשר אליו ולהרגיש שכבר מעצם זה שהגעתי אליך, משהו יהיה בסדר.

בשנים האחרונות דיברנו הרבה. שיחות ארוכות על הלימודים, העבודה, המשפחה, החיים. גם שיתפת אותי בחששות שלך מהמצב הביטחוני ביישובי העוטף. נראה כי הרגשת משהו שאנחנו עדיין לא ידענו לראות.

והיום, כשאני מסתכלת על כל השנים שלנו יחד, אני מבינה שלא איבדתי רק את אחי. איבדתי את חברי הטוב. איבדתי אדם שהיה עבורי עוגן, שותף, מישהו שנתן לי להרגיש בטוחה.

החיים שלנו היו שזורים זה בזה, בחוטים שאינם ניתנים לפרימה. ואני יודעת שגם עכשיו, כשאתה איננו, החוטים האלה לא נעלמו. הם עוברים איתי הלאה.

נקטף בטרם עת, הטוב ביותר מבינינו, הלוואי שנהיה מעט ממך. שנלמד ממך להיות נדיבים, צנועים, חרוצים, עוזרים ואמיצים. שנזכור אותך לא רק בכאב על מה שנלקח מאיתנו, אלא גם ברוח שלך, בדרך האצילית שבה בחרת לחיות.

תודה שהיית אחי. תודה שהיית השותף שלי, החבר שלי.

הלוואי שנשמתך מצאה מנוחה, הלוואי שיש גן עדן ואתה שם.

געגועיי רבים, תמיד תחסר לי... היה שלום, אחי.

אברי הרמן, גיסו:

יוסי גיסי היקר,
זכיתי להכיר אותך בחייך ומאז אותה שבת שחורה שום דבר לא מסתדר עם הדרך בו סיימת את חייך.
יוסי, היית אדם צנוע ואוהב אדם.
תמיד ראשון לעשות ולהתנדב, עם ערכים טובים וסובלנות שכל כך אפיינו אותך.
השקט, הרוגע והאור שהקרנת גרמו לכולם להתאהב בך.
יוסי, היית בעל נפלא לנירה ואב מדהים לבנות, יובל, אופיר ואורן.
מבטיח שנשמור על משפחתך תמיד ובכל מצב .

נמשיך להנציח ולספר עליך כדי שכולם יכירו את מה שהיית.
ואם תפגוש שם למעלה את עידן הי"ד, תשלחו סימן ותמשיכו לגלוש יחד
נוח על משכבך בשלום.
אוהב ומתגעגע

ענת הרמן, גיסתו:

יוסי אהובנו,

בשקט, בצניעות, מאחורי הקלעים תמיד דאגת, הושטת יד, כיבדת, הענקת בנדיבות, הקרנת תחושת ביטחון לכל הסובבים אותך, אהבת מאוד את נירה אחותנו ודאגת לה תמיד. היית אבא למופת, מלא השראה ואהבה עזה ליובלי, אופירי ואורני.

לא אשכח כמה אנושי, ערכי ומיטיב היית לכולם. להוריי ולכל המשפחה, למקורבים ולזרים.

כמה כואב לנו לכתך בנסיבות הנוראיות מכל.

אתה חסר לנו מאוד.

רואה תמיד את דמותך מול עיניי ונזכרת בך בגעגועים ובאהבה רבה.

יהי זכרך ברוך.

חגית ארביב, גיסתו:

יוסי יקר ואהוב!
3 שנים עברו מאז היום הארור שפקד את משפחתנו.
אישיותך הצנועה, הענווה, הנתינה שלך לכל אחד, הרגישות שהייתה בך, כל כך חסרים לנו במפגשים המשפחתיים.
יעל נכדתי הייתה רק בת ארבע כשנלקחת ולא חזרת אלינו, היא לא הפסיקה לדבר עלייך ולהזכיר אותך ולבקש שיחזירו אותך מעזה, לצערי זה לא קרה.
נשאר לכולנו פצע פתוח, בחסרונך וחסרונו של עידן שלנו. הלוואי וזה היה רק חלום רע.
רוצה לספר לך שאשתך, אחותי, פשוט לביאה אמיתית, ממשיכה בדרככם לתת, לפנק להיות נוכחת בכל רגע עבור הבנות המדהימות שלכם. הבנות גדלו והן יפות וחכמות, מלאות ערכים ותכנים שספגו מהחינוך שלכם.
גיס יקר, נוח על משכבך בשלום. אנחנו נמשיך לעטוף את נירה והבנות.

הדס שרעבי, גיסתו:

יוסי גיסי היקר לי כל כך

היית אדם צנוע, אוהב ורודף שלום.

היית תמיד הראשון להתנדב ולעזור לכולם. היית בנתינה מלאה לאחר מבלי שום רצון לקבל.

תמיד דיברת טוב על הזולת,

היית נוכח בשקט שלך ובטוב הלב הבלתי נגמר שלך.

יוסי שלנו, לא רק משפחת שרעבי איבדה אותך אלא העולם כולו.

ה׳ יקום דמך יוסי שלנו.

אוהבת אותך, ומתגעגעת

גלי גושן, גיסתו:

יוסי גיסי היקר ❤️

יוסי היה עבורנו לא רק גיס, אלא בן משפחה אהוב ומוערך – הגיס הצעיר, הרך, עדין הנפש, השקט,

שתמיד ידע להאיר פנים, להושיט יד, לעזור בלי לבקש דבר בתמורה, ובעיקר להיות שם – בנוכחות נעימה, שמשרה ביטחון, פשוטה וצנועה כל כך.

יוסי, נשוי לאחותי נירה, היה שותף אמיתי ומופלא למסע חייה. בזוגיות שלהם היה משהו טהור ונוגע –

אהבה שנשענה על כבוד, אכפתיות, אחריות, ועל אותה עדינות שהייתה מנת חלקו בכל מעשה ובכל מילה.

אבא מסור ליובל, אופיר ואורן – הן היו כל עולמו. דאג להביא אל הקשר המיוחד עם כל אחת מהן הקשבה מלאה, רוך ונתינה ללא גבולות. מי שהיה – מושרש וזורם בהן בכל מבט ובכל צעד.

כל מה שהיה חשוב לנירה ולבנות – היה חשוב לו באותה המידה ואף יותר.

השיר ״מי האיש״ מהדהד בנו מאז שהגיעה הבשורה. השיר הזה, במילים ובנשמה שבו, הוא - יוסי.

מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.

נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.

סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.

כך הוא חי. זו הייתה דרכו.

דרך של טוב, של חמלה, של אמת פנימית, של אהבת אדם באשר הוא, ובחירה יום יומית להעניק ולחבק.

דמותו – הצנועה, האוהבת והנעימה תמשיך ללוות אותנו, את בנותיו יובל, אופיר ואורן המדהימות ואת אחותנו האהובה.

נזכור אותך תמיד,

אוהבים ומתגעגעים עד אין קץ 🤍

נטע גושן (אחיינית של נירה):

קשה לי לשים את האצבע על זיכרון אחד ספציפי מהאדם שיוסי היה.

יוסי הוא מסוג האנשים שרואים את הטוב בעיניים שלו, שכשהוא שואל "מה נשמע" הוא מתכוון לכך באמת וברצינות ומתעניין בכנות ובאכפתיות שכל כך אפיינה אותו.

נירה, יובל, אופיר ואורן היו כל עולמו, זכור לי איך תמיד היה דואג להן, משחק איתן, מפנק אותן ומצחיק אותן. יוסי היה איש משפחה מסור, אכפתי ואוהב.

יוסי היקר והאהוב השאיר בליבנו געגוע ענק שלא נגמר ורצון אמיתי להפוך את העולם למקום טוב יותר, לכבד כל אדם כפי שהוא, להתהלך בעולם בצניעות וענווה ולהודות על מה שיש.

אתה חסר לנו כל כך, מתגעגעת ואוהבת.

שרה רוזנברג (אחותה של נירה):

יוסי… געגוע...

איך עוברות השנים...

לא ניתן להן לגעת בזכרון הטהור והיפה שהיית :

מסירות, מקצועיות, אכפתיות ודאגה, הרצון לעשות טוב, ליישר הדורים ולגעת רק בעיקר.

זכרונות טובים על השקט, הנועם והצניעות, הגיון בריא ועצה טובה, כבוד וראיית האחר במלוא מובן המילה.

לא אשכח שבתות אחרות... לא כמו זו השחורה...

שבתות יפות ונעימות בגן העדן של בארי - בבריכה, בפרגולה ובבית עם אירוח אישי עד הפרט האחרון.

התא המשפחתי בכלל והגרעיני בפרט, היה כל עולמך.

דאגה ושמירה אינסופית על נירה, יובל, אופיר ואורן - נבחרת מנצחת 🥇 לא אשכח לעולם איך הגעת אל נירה בזמן הנכון...

תודה לך ועליך

יהי זכרך ברוך 🙏

יוסי... געגוע

ספיר רוזנברג (אחייניתה של נירה):

יוסי היקר ואהוב שלנו,

אין מספיק מילים שיוכלו לתאר את עוצמת הכאב ואת עומק החור שנפער בליבנו באותה שבת שחורה.

במשך שנתיים נלחמנו עליך ולא עצרנו לרגע, עד שחזרת הביתה. לא כמו שקיווינו, לא כמו שדמיינו שייראה סופו של הסיוט הזה. אבל הידיעה שאתה כאן, בבית, בבארי, היא בכל זאת נחמה.

יוסי, הייתי נותנת הכל לעוד שבת אחת בבריכה בקיבוץ. לעוד על האש. לעוד רגע של קפה בפרגולה שלכם. הייתי נותנת הכל כדי להחזיר את הזמן לאחור, ולהחזיר אותך הביתה, בחיים, לנירה ולבנות.

תודה על מי שהיית עבור כולנו. מהרגע הראשון שבו נירה ואתה הכרתם, הפכת לחלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו. תמיד דאגת, שמרת ונתת את כל כולך עבור כל אחד ואחת מאיתנו. נירה ואתה גידלתם שלוש בנות לתפארת - יובל, אופיר ואורן - שבכל אחת מהן יש כל כך הרבה ממך.

אתה אמנם לא כאן אבל הלב הטוב שלך, הנתינה, ראיית האחר, הכבוד לזולת, המסירות והמחויבות שלך לחיים ממשיכים לחיות בכולנו. הם הפכו לחלק בלתי נפרד מהדרך שלנו.

אנחנו נמשיך לדבר עליך, לכתוב עליך, להיזכר בך ולהנציח אותך. ובעיקר, נמשיך לחיות את הערכים שהשארת לנו, ולנסות להיות ראויים לאדם שהיית ולחיים שחיית.

אוהבת ומתגעגעת,

יהי זכרך ברוך.

יערה מנו, חברה:

כשאני מסתכלת על הים, אני רואה את יוסי.

כשאני צופה בגלים, מדמיינת את יוסי ביניהם, גולש ורוכב עליהם. רואה מול עיניי תמונה של יוסי מעודד את יוב ואותי לחתור חזק כשבא גל. אני רואה אותו קורא לנו לבוא אליו שישלח אותנו על עוד גל, וצופה בנו לאורך כל הדרך.

כשאני מסתכלת על אנשים שעושים מעשים טובים, עולה לראשי יוסי. העיניים הטובות שלו והמבט החם והדואג באים לבקר מידי פעם, ברגעים של אנושיות אמיתית וטהורה. כי כזה היה, עשה טוב לאחרים ולעולם, ממקום אמיתי וטהור, שלא מחפש ולא רוצה לקבל דבר חזרה. בכל רגע נתון. בכל מקום.

כשאני מסתכלת על השקיעות, אני מסתכלת גם על יוסי. השקט והשלווה של הטבע בזמן הכל כך יפה הזה ביום, מזכירים לי אותו - בענווה, בצניעות וברוגע שלו, שהיה משרה סביבו תמיד. לא משנה מה קורה מסביב, יוסי תמיד היה מוצא את הדרך שלו להגיע לעמק השווה ולהחזיר את השלווה. בטבעיות ובדרך ארץ.

כשאני מסתכלת על שתי משפחות שנפגשות זו עם זו, יוסי מקבל את פניי. הזיכרון שלו מחבק כשנפגשים ושואל בהתעניינות מה שלומי, חזק וחסר. בחיים לא פגשתי אדם שכל כך אכפת לו משלומו של כל אדם וכל כך רוצה לשמוע על החיים של כל אחד בחדר כמו שהוא היה חותר לדעת.

והוא היה נוהג לנהוג כך בכל מפגש, בכל פעם שהמשפחה המדהימה שלו, והמשפחה שלי - היו נפגשים. ואני בטוחה שגם בכל מפגש אחר בחיים שלו, כי כזה הוא.

הסיטואציות האלו של שתי משפחות חברים נפגשות, אוטומטית מביאות איתן גל של געגוע אצלי. געגוע ליוסי, וגעגוע לימים ההם - של מפגשים אותנטיים של שעות על גבי שעות. מפגשים של שיחות, של צחוק, של חברות, של הבנה, של משחקי מונופול, של שטויות, של צפייה בסרטונים, של חיבור.

כשאני מסתכלת על יוב, אופירי, אורני ונירוש - אני רואה את יוסי. בכל אחת מהן, הוא קיים. הוא נוכח בכל כך הרבה מובנים. הלב הענק שלו נמצא גם בהן, והערכים הכל כך חזקים שלו, טבועים בארבעתן בנשמה. הן גורמות לו להיות פה בנוכחות שלהן.

כשאני מסתכלת על ההורים שלי, אני רואה את יוסי גם. כי הם רואים אותו, לנגד עיניהם, כל הזמן. הזכרונות צפים ברגעים הכי לא צפויים, והגעגוע מכה. ביומיום, ביציאה מהשגרה היומיומית, ובעיקר בטיולים. ניכר כל כך שחבר הנפש שלהם חסר להם.

כשאני מסתכלת על העולם, יוסי חסר בו.

יוסי פה בכל כך הרבה מובנים, אבל הוא גם לא.

והלוואי שהוא היה פה כדי להסתכל גם עליו.

הגעגוע קיים וחזק ומכאיב,

אבל האהבה, ההערצה והלמידה ממנו היא נצחית.

עודד, גל, יערה, יעל ואלה מנו:

יוסי האהוב שלנו,
לא יאומן שעברו שלוש שנים בלעדיך...
חושבים עליך כל יום ומרגישים את החסר שלך בכל-כך הרבה רגעים ובכל-כך הרבה הזדמנויות בחיים. בימי שישי בבוקר, בארוחות שישי, בטיולים משפחתיים, בימי הולדת וחגים, בצמתים של קבלת החלטות חשובות, ברגעים פחות טובים ובשמחות.
יודעים שלא יהיה לנו אף פעם חבר כמוך. חבר כזה טוב, קשוב ונדיב, עם הלב הכי רחב שיש, שיעשה הכל בשביל המשפחה והחברים שלו. כזה שמתעניין באמת ומקשיב באמת ואוהב באמת. כזה שאפשר לדבר איתו על הכל, גם על דברים ברומו של עולם וגם על החיים ועל השטויות של הבנות ולהרגיש הכי בנוח והכי בבית בעולם.

איתך תמיד הרגשנו בטוחים, אהובים ורצויים, ידענו שאפשר לסמוך עליך בכל דבר, ידענו שתמיד תתמוך, תחזק ותעודד, ידענו שתמיד תהיה שם בשבילנו וכל-כך שמחנו והוקרנו תודה אחרי כל מפגש על כך שיש לנו אתכם.
כל כך שמחים וגאים שזכינו להיות חברים שלכם.
כל-כך מתגעגעים אליך וכל-כך חסרים אותך.
יודעים שהיו לך עוד כל-כך הרבה תכניות וכל-כך הרבה חלומות.
תמיד נזכור אותך וננצור את כל רגעי השמחה, הצחוק והאושר אתכם.
מבטיחים לאהוב ולחבק את נירוש והבנות תמיד.
אוהבים אותך לנצח.

רחל פריקר, חברה:

יוסי,

חברי הטוב והאהוב,

לעולם לא אשכח אותך ואת האיש שהיית.

נעים הליכות ובעל לב רחב וטוב.

חכם וצנוע, מעט נחבא אל הכלים, עושה הכל בשקט ולא מבקש כתרים לראשו.

היית מיועד להחליף אותי בניהול בית כנסת, כאשר אני נשארת לצידך ומאחוריך (כפי שנהגת להגיד לי).

חלמנו על בית כנסת גדול ומונגש למען הקהילה.

השארת לי צוואה לא כתובה ובקרוב צוואה זו תתגשם.

לעולם לא אשכח אותך. שיחות העומק, העצות והתמיכה שלך בכל זמן, חרוטים ושמורים בנשמתי עד יומי האחרון.

השארת אחריך בנות לתפארת ואת נירה האהובה, אישה מופלאה ומיוחדת, שיזכרו אותך כל החיים.

אם יש עבודה למעלה...

אין לי ספק שאתה שם, מליץ יושר על עם ישראל ועל משפחתך.

נוח בשלום על משכבך.

ת.נ.צ.ב.ה

טטיאנה ירגולין:

לזכרו של יוסי שרעבי

המנהל הכי טוב ואנושי, שתמיד דאג שיהיה לנו הכי טוב.

האדם שהציל את חיי בשבת השחורה, ב-7/10/23.

תודה וסליחה,

לא אשכח אותך לנצח,

רון וגלי מהדיטש:

יוסי יקר,

בטוחה שאתה רואה הכל מלמעלה ושאתה סופר גאה בנבחרת הבנות שלך (נירה, יובל, אופיר ואורן) שעושות חיל, כל אחת בדרכה. יש לך חלק גדול במי שהן היום ואתה מתגלה בכל אחת ואחת מהן בצורה מיוחדת ומחממת לב.

רק שתדע שגם עלינו השפעת, ולאחרונה רון ואני התחלנו בשעורי גלישת גלים. מקווה שאת זה אתה לא רואה כי יש לנו עוד דרך לעשות...

אתה חסר פה מאוד איש יקר.

בגעגוע גדול

אידית עדן:

לזכרו של יוסי

את יוסי אני מכירה עוד מאז שהיינו בני 13, כחברת ילדות קרובה של אלי אחיו.

כשאלי עבר לקיבוץ, ומספר שנים לאחר מכן גם יוסי הגיע בעקבותיו, הקיבוץ הפך עבורם לבית. אני זוכרת את ימי הקיץ החמים בבריכה של בארי - שעות ארוכות של ביחד, צחוק ופשטות קיבוצית מתוקה.

השנים חלפו, המשפחות של כולנו התרחבו, והמפגשים בבריכה קיבלו גוון חדש ומלא אור כשבילינו שם יחד עם הילדים.

יוסי היה תמיד טיפוס שליו, חייכן ומשרה רוגע - אדם שפשוט נעים וטוב להיות במחיצתו. היו בו שקט פנימי, אהבה לים ולמרחבים, לב רחב שכולו נתינה, מסירות וטוב לב נקי מכל רבב.

כשיוסי נחטף היה לנו ברור שהוא חוזר בחיים. ההודעה על מותו תפסה אותנו בהפתעה ובכאב לב בלתי נתפס.

אני ארצה לזכור אותו תמיד עם בחיוך הרך שלו, בשלווה הקסומה, ובאור הגדול והחם שהפיץ סביבו.

יניב הגי:

עובר על הוואטסאפ עם יוסי שרעבי.

"איך הייתה הגלישה היום" שאלתי?

"היה מעולה

תפסתי המון גלים."

יוסי, חבר יקר ואהוב, נועדת לים, לגלים, לחופש, לחברים, לנירה, לבנות, לבארי.

איך סיימת כך בעזה, בחושך, לבד, בפחד.

אוףףףףף

גילה רשף:

יוסי שרעבי, איש יקר, מיוחד ונדיר בתבונתו, בחריצותו וברגישותו היוצאת דופן באשר עסק והיה.

ליוסי יש את "טביעת הדרך" המאפיינת אותו ומהווה מודלינג והשראה לאחרים.

יש בו תמהיל נדיר של תבונה, רגישות, ענווה, יופי, יצירתיות, יוזמה, אחריות , מחויבות, נאמנות, חריצות ואופטימיות שהשפיעה על רבים סביבו והעניקה להם רגעי נחת, מסוגלות ומשמעות.

יוסי השאיר אחריו ערכים , עקרונות ואסטרטגיות התמודדות מגוונות ומקוריות שמשפחתו, חבריו, העובדים והקולגות בעבודה ובלימודים יישאו עמם לנצח.

צמד המילים "אי אפשר" לא היה קיים בלקסיקון שלו, הוא ידע "להצליח לחצוב בסלע בדרכו השקטה והייחודית" בכל מטרה שהייתה חשובה לו וליקיריו הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית בעבודתו.

זוהי זכות גדולה להכיר את יוסי ולהיות מושפע מדרכו.

אין לי ספק שנירה ובנותיו ורבים אחרים ימשיכו את דרכו ומורשתו.

בהערכה רבה

שיר בבוקר בבוקר / אמיר גלבֹּע

פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר

וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת,

וּלְכָל הַנִּפְגָּשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם.

דְּגָנִים עוֹלִים מוּל פָּנָיו מִבֵּין חֲרִיצֵי הַמִּדְרֶכֶת,

וְנִיחוֹחוֹת לְרֹאשׁוֹ מַדִּיפִים עֲצֵי אִזְדָּרֶכֶת.

הַטְּלָלִים רוֹסְסִים וְהָרִים רִבּוֹא קַרְנַיִם,

הֵם יוֹלִידוּ חֻפַּת־שֶׁמֶש לִכְלוּלוֹתָיו.

וְהוּא צוֹחֵק גְּבוּרַת דּוֹרוֹת מִן הֶהָרִים,

וְנִכְלָמוֹת מִשְׁתַּחֲווֹת הַמִּלְחָמוֹת אַפַּיִם,

לְהוֹד אֶלֶף שָׁנִים מְפַכּוֹת בַּמִּסְתָּרִים,

אֶלֶף שָׁנִים צְעִירוֹת לְפָנָיו

כְּפֶלֶג צוֹנֵן,

כְּשִׁיר רוֹעִים,

כְּעָנָף.

פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת,

וְרוֹאֶה כִּי חָזַר הָאָבִיב כְּמוֹ הוֹרִיק שׁוּב אִילָן מִן הַשַּׁלֶּכֶת.

אמני זבארי לוי:

ההיכרות שלי עם יוסי היתה אמנם יחסית קצרה.

במעט הזמן שהכרנו הבנתי שעומד מולי איש, בן אדם מיוחד.

הכרנו באופן כנירה ויוסי בחרו בי לתכנן ולעצב להם את ביתם החדש שייבנה בהרחבה של הקיבוץ.

יוסי היה גבר שרגיש מאוד לבנות המשפחה שלו. אבא עם אישה ושלוש בנות מתבגרות. הוא שם את רצונן

במרכז כל החלטה, ובעיקר את בקשותיה של נירה אשתו.

יוסי היה איש עם המון ידע והמון מה לתרום, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה עיצובית. הוא מאוד אהב עיצוב ואסתטיקה. יכולנו לדבר שעות על חומרים, פתרונות טכניים ופרטי עיצוב שונים.

יוסי השאיר עליי רושם של דמות משפחתית אהובה מאוד, של חבר אמת – כזה שאפשר לסמוך עליו שיהיה שם תמיד. תמיד בנועם, בחיוך גדול, משרה רוגע ובטחון.

הזכות שלי היא להמשיך וללוות את נירה ובנותיה בתהליך בניית ביתן החדש בקיבוץ בארי.

אני מרגישה שיוסי נמצא איתנו בהחלטות ומכוון אותנו לבית הכי מדויק ומושלם עבור הנשים של חייו.

אתגעגע אליו.

שי גורן, חבר:

כמה מילים על יוסי...

את יוסי פגשתי לראשונה בבית הספר היסודי "צבי שפירא" בתל אביב. התחברנו מייד ומהר - אולי בגלל שהתאמנו ואולי בכלל ששנינו הגענו מבית הספר יחסית מרחוק, ולא היינו חלק מהשכונה הצמודה.

היה קל מאוד להיות חבר של יוסי - תמיד שמח, קופצני, מוכן תמיד לעזור ולעולם לא מתעסק ב"קבוצות" או ב"מקובלים". אינני זוכר שהיה תלמיד מבריק במיוחד (לשחק כדורגל עניין אותו הרבה יותר) אבל בהחלט זוכר שבכל פעם שמישהו היה צריך עזרה - יוסי היה שם.

יוסי אהב מאוד מעשי קונדס למיניהם (בוא נעלים להוא את הקלמר/בוא נחליף בין התיקים של ההם בהפסקה...) בעוד שאני הייתי הפחדן יותר. מצד שני, אני גם זוכר שיוסי ידע לנצל היטב את החיוך שלו כדי להינצל מעונשים (תסתכלו בתמונות ותבינו - היה קשה לכעוס עליו כשהוא מחייך).

כשהיינו נשארים לשחק אחרי שעות בית הספר השתדלנו (לא תמיד בהצלחה מלאה) ליידע את ההורים מהטלפון שבמזכירות בית הספר (את הטלפון הנייד עוד לא המציאו). היות והוקצבה לנו שיחה אחת בלבד אז אחד מאיתנו היה מתקשר ומבקש מאמו ליידע את האמא של האחר, וכך נוצר קשר טוב בין האמהות שלנו.

מהר מאוד הכרתי גם את המשפחה של יוסי, והיות והמרחק הגאוגרפי היה גדול יחסית, הייתי נשאר אצלם לעיתים לישון בסופי שבוע. פגשתי שם משפחה חמה, פעילה ומלוכדת. חלק מזכרונות הילדות שלי הם הג'חנון שחנה הייתה עושה בשבת בבוקר, הריצות האינסופיות במדרגות (מהכדורגל שלמטה) והאווירה המיוחדת בבית הקטן עם האחים והאחיות.

לאחר עזיבתו של יוסי את בית הספר, נותק הקשר בינינו, אבל התחדש בעקיפין ע"י אחיו אלי, שהיה ועודנו חבר טוב של אידית שהיא אחותה של חברתי דאז, ואשתי היום. מידי פעם פגשתי את אלי, מסרתי ד"ש ליוסי ושאלתי לשלומה של חנה.

מספר חודשים לפני האסון שוחחתי עם יוסי טלפונית וקבענו שבנסיעה הבאה של אידית לביקור אצל אלי, נצטרף ונכיר את המשפחות – לצערי הרב מאוד, זה כבר לא יקרה.