סהר, דודה:
חני, ריני, אלוני, עידודו
הלוואי שהיינו מונים את השמות שלכם בנסיבות אחרות. הלוואי שלא היינו פה. הלוואי שהחיים לא היו נעצרים עבור כולנו ביום שבת ה-7.10.2023.
אבל הם נעצרו. ואנחנו נפרדים מכם. נפרדים רק מהגוף כי הנפש שלכם איתנו לנצח, כי הזכרונות מכם הולכים וילכו איתנו לכל מקום.
חני אח שלנו
הענק העדין שלנו, גוף גדול כדי שיהיה מקום ללב הענק שלך. חיוך רחב, חיבוק חזק מדי, צחוק מתגלגל. ילד שובב שכלוא בגוף של מבוגר, זה שתמיד נמצא בסביבה ואי אפשר לפספס אותו. הראשון לעזור לכל אחד, עוד לפני שהוא ביקש. תסלח לנו חני, שכשאתה היית צריך עזרה יותר מכל לא היה אף אחד שיבוא לעזרתך.
אתה יודע, כשהדלקנו את הטלפון שלך באותו ערב של יום ארור התחלנו לקבל מלא שיחות מאנשים שחשבו שתוכל לעזור להם למצוא את קרובי המשפחה שלהם. הטלפון שלך הופץ כי כולם ידעו שאם מישהו באיזור בארי צריך עזרה חן אבן הוא הראשון לעזור.
ידיים מחוספסות מעבודת כפיים, מכנסיים מלוכלכות מבוץ, רגליים יחפות גם ביום הכי קר בשנה. איש אדמה ועבודה קשה, הלב הכי רחב בסביבה. תודה שהיית לנו.
ריני
מצד אחד רגישה ורכה ומצד שני חדה וחריפה. היית רואה לאנשים את הנשמה עוד לפני שהם ידעו מה היא מרגישה בכלל. יודעת תמיד להגיד את הדבר הנכון ברגע הנכון. הסלע האיתן של חן בכל יום ואירוע בחיים, של כולנו למען האמת. נושאת על כתפייך את עולם של רבים כל כך, יציבה ומחייכת. תודה שהיית לנו.
אלוני
לא נראה לנו שבאמת היית בן 16. נולדת מבוגר, אחראי, רציני, לפעמים היה אפשר לטעות ולחשוב שאתה המבוגר האחראי בבית משפחת אבן. הארת לנו את העולם בצבעים רכים ונעימים, הרגישות שלך לסביבה יוצאת דופן, איך נער בן 16 בסך הכל יודע לגעת בנקודות כל כך מדויקות בשאלות שלו. יודע לראות דברים שגם אנשים שחיו חיים שלמים לא היו שמים לב אליהם. תודה שהיית לנו.
עידודי
ניצוץ בעיניים, חיוך ממזרי, משפט שנון שנזרק לחלל האוויר. זה אתה עידודי. תמיד מוקף בחברים, יודע לגשת לכל אחד ולדבר עם כל אחד. יפה תואר ויפה עיניים, חריף מחשבה ומהיר קליטה. תודה שהיית לנו.
חני, ריני, אלוני, עידודי, אנחנו נפרדים מכם. מסרבים להאמין שזה העולם שלנו עכשיו. עולם פחות טוב כי אתם לא כאן לצידנו.
תודה שהשארתם לנו את תומי וניר, הם לעולם לא יהיו לבד. אנחנו נחבק אותם ונאהב אותם ונעטוף אותם ונדאג שיהיו להם את החיים הכי טובים שיכולים להיות.
אנחנו אוהבים אתכם. נוחו על משכבכם בשלום.
סהר, דודה:
אלוני ועידודי
עברו שלושה עשר חודשים בלעדיכם.
זה מפליא אותי כל הפעם מחדש התחושה המתעתעת הזו שהזמן זוחל ובו זמנית הזמן גם טס בלי ששמים לב.
אבל למרות זאת, הזמן בעיקר לא מרפא את הכאב או ממלא את החוסר. החוסר האדיר הזה שנשאר מאז שאתם אינכם.
החוסר הפיזי יש לציין, כי הנפש שלכם נוכחת ומלווה אותנו כל הזמן.
לא מזמן שמעתי הרצאה של איזה רב אחד, שאמר שבמוות הגוף הפיזי הוא זה שמת אבל הנשמה קיימת לנצח.
אני לא יודעת אם אני לגמרי מאמינה בזה, אבל לרגע קטן זה נתן לי מעין נחמה אז אני משתדלת להיאחז בזה, כי ככה אתם עוד בסביבה.
אהובים שלנו,
אנחנו עדיין מנסים ללמוד איך לחיות בלעדיכם.
מנסים ללמוד איך להרגיש את הנוכחות שלכם בדרכים אחרות, איך לחפש סימנים מסביב כדי להרגיש אתכם קצת יותר קרוב.
תדעו שלנצח נזכור אתכם.
את התמימות, את ההומור והצחוק, את השנינות והחדות, את הלב הענק של כל אחד מכם ואת האהבה הגדולה שידעתם להרעיף לכל הסביבה שלכם.
האהבה הזו עדיין פועמת בנו.
ואת זה אף אחד לא ייקח מאיתנו.
וזה גם מה שמשאיר אתכם חיים בתוכנו.
אלוני ועידודי,
אתם חסרים כל כך,
אין יום שאתם לא במחשבות שלנו.
אנחנו אוהבים אתכם,
מפה ועד אחרי הנצח.
סהר, דודה:
אלוני ועידודי,
אהובי ליבי.
סליחה אהובים שלי, אני מרגישה שאני לא חושבת עליכם כמו שהייתי רוצה.
אני מרגישה שאני בהכחשה מוחלטת לגביכם.
אי אפשר בכלל להתחיל לקלוט שאתם לא פה.
אי אפשר לדמיין את העולם בלעדיכם.
אני מסתכלת על התמונות שלכם ולא מצליחה להבין...
אני זוכרת את היום שכל אחד מכם נולד, אני זוכרת כמה אושר כל אחד מכם הביא לחיים שלנו.
אם רק הייתי יודעת שהזמן שיש לנו יחד בעולם הזה הוא כל כך קצר, אולי הייתי עושה דברים אחרת, הייתי מנצלת את הזמן אתכם אחרת.
אם הייתי יודעת שביום שישי 6.10, נתתי לכם את החיבוק האחרון, לא הייתי עוזבת.
תודה על השנים איתכם, תודה שהייתם קרן אור בחיי ובחיי כל כך הרבה אנשים אחרים.
העולם הרבה פחות טוב שאתם לא פה.
אני לנצח אהיה אסירת תודה על הזכות להיות דודה שלכם.
אני מתגעגעת אליכם בכל נשימה שלי
ואני אוהבת אתכם, יותר ממה שאי פעם תדעו.
