ענבר בויום

ענבר נולד ב-4 בדצמבר 2000 בבארי, בן לבכור לגיל ולאיילת. תינוק בלונדיני מאוד, וצבע שיערו הענברי הוליד את שמו. אך לא רק שיערו של ענבר היה צהוב. הוא נולד חולה בצהבת חמורה. רק כעבור שבוע יצאו איילת וענבר מבית החולים לבית הוריה בשדרות, שם נערכה ברית המילה. סבא רבא של ענבר היה הסנדק. 

מרגע שנולד היה ענבר עטוף באהבה. אביו גיל נהג לקחת אותו לסיבוב על כל הטרקטורים שבקיבוץ. הילד הכי רגיש בכיתת "קוקוס". כשאחד הילדים בגן בכה, ענבר ניגש אליו ואמר לו בפשטות: "אני איתך". 

עד גיל שנתיים וחצי ענבר אכל הכל, אפילו קישואים. הוא גדל להיות איש של בשר, של סטייקים. כנער אהב מאוד להבעיר טונה ולאכול אותה. פעם אחת, כשעשה את זה על הגג בבית, כל בני המשפחה חשבו שיש שריפה. 

כבר מגיל צעיר היה ברור שהוא ילד מבריק. הוא היה נבון ושקדן. למד במגמת מחשבים ופיזיקה, שיחק כדורגל והתאמן שנים בג'ודו. כמו גיל, אביו, גם ענבר אהב מוזיקה, תמיד היה עם אוזניות, גם בשיעורים בבית הספר. אהב מאוד ראפ ומוזיקה שחורה, אבל גם את אהוד בנאי. 

ענבר עשה שנת שירות בקיבוץ מגל. כשקיבל פרופיל צבאי 82, התאמץ להעלות אותו. עבר ניתוח להסרת משקפיים ועשה מיונים לטיס, אך נושא הראייה הקשה עליו. בחר להיות בגולני, ואחרי הגיוס אמר שהוא הולך לגיבוש לסיירת. הילד הרזה היה לחובש בסיירת גולני. כדי להיות הכי טוב, התנסה על חבריו בחבישות, בפתיחת ורידים. מאז שהתגייס נהיה פריק של כושר גופני. היה הולך לחדר הכושר בבסיס בשתיים בלילה, והתאמן גם בקיבוץ ובשדרות. במשפחה דאגו כל כך לשלומו, חיכו שישתחרר. 

זה קרה באפריל 2023. אחרי השחרור התלבט ענבר לאן פניו מועדות והחליט שהוא לא רוצה להתחייב לתפקיד שדורש שנים ארוכות. הוא התקבל להיות מאבטח בקצא"א באשקלון, וכדי להיות קרוב יותר לעבודה עבר לגור אצל סבתו, שמחה, בשדרות. ערב לפני שנרצח ישב עם אמו וסיפר לה, שהוא חושב ללמוד רפואה, אבל חושש משבע שנות הלימוד. איילת אמרה לו שהוא בטוח יצליח. 

ענבר היה אח גדול במלוא מובן המילה. מגונן ועוזר, בכל עניין. לו ולאחותו היו שיחות נפש – על זוגיות, על הצבא, על הכל. כשארבעת האחים היו בבית, הם אהבו לשחק יחד - קטאן, רמיקוב. והם גם אהבו לצאת יחד, לבאולינג, לפיקניק. איילת קראה לו "נסיך של אמא". "משפחת המלוכה" זו קבוצת הווטסאפ של המשפחה. הוא תמיד היה מוקף חברים. מהקיבוץ, מהצבא. חתיך, איש של מסיבות, של מפגשים, שטרף את החיים. 

כבר בכיתה ג' הייתה לו חברה. הוא היה ג'נטלמן שהקסים בנות. את יובל חברתו פגש לפני כשלושה חודשים ב"חומוס של טחינה" בשדרות, במפגש של כמה חבר'ה שהכיר. הם גילו שיש להם קעקוע משותף, ומשם יצאה אהבה גדולה. הוא היה מיד לבן-בית במשפחה של יובל במבועים. הם תיכננו טיול לתאילנד. 

ענבר מאוד אהב קעקועים. ביד ימין הופיע תאריך הלידה של סבא שלו, שמעון ז״ל, בספרות רומיות. והיו גם קעקועים של קוקוס, על שם הכיתה בקיבוץ, חייזר, חלליות, גולשת על סאפ, וגם סמל של ראפר שאהב. והוא רצה להוסיף עוד ועוד. 

ב-7 באוקטובר 2023, אחרי משמרת של 12 שעות בעבודה, היה ענבר בבית של יובל. מיד כששמעו על מה שמתרחש באזור, ענבר אמר ליובל שהוא לא יכול לשבת בחיבוק ידיים והחליט לנסוע לקצא"א, להביא נשק ולחזור ולהגן על הבית בבארי. יובל התחננה שיישאר, אבל ענבר היה נחוש בדעתו ויצא לדרך. ב-7:34 בבוקר – כמעט באותה שעה שנפטר אביו גיל - נדם הטלפון של ענבר, על כביש 34, ונדמו חייו. 

כמילותיו של דויד גרוסמן: "מבטו רק נפקח / אך התחיל ללבלב - / רק ניתן לי ותכף נלקח". 

על אצבעו ענד ענבר, כמו תמיד, את הטבעת השחורה של חבריו ושלו לסיירת.

יהי זכרו ברוך.