נועה, אשתו:
"בתוך הגוף, עמוק עמוק, שוכנת לה הנפש, איש עוד לא ראה אותה אבל כולם יודעים שהיא קיימת.
ועוד אף פעם, אף פעם לא נולד אדם שלא הייתה לו נפש".
אני יודעת מה יש בתוכה של ציפור הנפש שלך, גם אם לפעמים קשוחה משהו, כוונתה טובה.
אין על ציפור הנפש הפרטית שלך.
ביום ההולדת ה-80 שלך איחלתי שיהיו לך חיים טובים ומלאים בכל טוב לצד ילדינו נכדינו ונינותינו,
שתמשיך לרכוב, שתמשיך לתכנן תכנונים, ולטייל טיולים, אבל שתזכור תמיד לחזור אליי בריא ושלם,
ולא להשאיר אותי לבד. לא יכולתי לדמיין שתוך פחות מחודש הברכה שלי לא תתגשם ואני לא יכולה להאמין שאתה כבר לא פה איתי.
אהבה זה כשאתה נותן יותר ממה שאתה מקבל ועדיין מרגיש שהרווחת.
זה המצב! וכך זה יישאר.
שלך לתמיד...
אלדד, בנו:
אבא, יש לי כל כן הרבה להגיד ולספר אבל אני בוהה בקיר כבר שבועיים ולא מצליח להבין איך אני צריך לכתוב עליך בלשון עבר. בבוקר יום שבת 7.10 התכתבנו כהרגלנו, סיפרת שהתכוננת לרכיבה כשהתחיל מטח טילים והחלטת להישאר בבית. אם היית יוצא חצי שעה קודם, אמא לא הייתה איתנו היום. אין לי ספק.
במהלן היום ביקשת ממני להרגיע את שוני כי היא מאוד מודאגת - "איזה מזל ששוני וסול לא כאן" אמרת ואפילו ביקשת ממני להתרכז בעבודה ושנדבר אחר הצהריים. "אל תדאג" כתבת לי.
היית בן אדם נערץ על כולם ובכל מקום. אני פשוט נדהם כל פעם מחדש. אפילו באוסטרליה, כל החברים העריצו אותך. להמון מהם עזרת ויעצת, עם חלקם אפילו רכבת, גם כאן וגם בקיבוץ כשבאו לבקר.
אין מישהו אחד כאן שלא ידע מי זה רוני לוי. אנשים שלא פגשו אותן מעולם, הכירו אותך מהסיפורים שלי והתמונות . אני אתגעגע לשריקות שלך, לשאלות המצחיקות שלך "אתה בא לרכב דידוּ?" או "אתה בא לקפה?" שהיית שואל מדי שבוע. אפילו גישה למצלמות האבטחה שלי בבית הייתה לך ומדי פעם היית מציץ ושואל "למה אתה עובד לבד בגינה?", או "אני רואה שאתה מנקה את הבריכה", ושולח לי צילומי מסך. עד כדי כך היית מחובר אלינו, מרחוק.
אתגעגע להודעות כל בוקר עם סיכום הרכיבה. "תותח-על" כתבתי לך כל פעם בהתפעלות .
היית סבא ואבא מדהים. אין דבר שרצינו ולא קיבלנו. תמיד היית שם לכל דבר ועניין.
כשבאת עם אמא לביקור האחרון ביקשת ממני לארגן לך ויזה חדשה כי תכננת להגיע שוב.
הילדים, שרון ואני כל כן אהבנו כשבאתם לביקורים ותמיד רצינו שתישארו עוד.
אני שמח שיצא לן לבלות עם שוני הנכדה וסול הנינה שלך בקיבוץ רק לפני כמה שבועות.
בתקופה האחרונה אמרת לא פעם כמה אתה שמח שאנחנו לא בארץ כי העציב אותך כמו רבים אחרים,
מה שקורה. אנחנו כולנו גאים בך על מי שהיית, על כל מה שעשית במהלך שנות חייך ועל ערכיך.
השארת משפחה מלוכדת וביחד נדאג לאמא, מקרוב ומרחוק.
נוח על משכבך בשלום אבא יקר. אוהב אותן הרבה מאד שנים.
יובל, בנו:
אבא, אבא של אמא, אבא של עינת, ירון, שלי ושל אלדד, סבא של נכדים ונכדות ונינות, אבא של חתנים וכלות, אבא של משפחה גדולה ואוהבת. אבא שעושה הכול בשביל כולם, ויודע לענות כמעט על כל שאלה בכל עניין. אבא שמתייצב תוך דקות לכל קריאה של נורנור לקדוח ותלות מדף ישר. היית חשמלאי גדול, אבל להחליף את האופניים הבאים לחשמליים לא הסכמת בחיים. בכל פעם שהאופניים שלך התעייפו, החלפת אותם. פחדנו שתצטרף עם מוטי אלינו לרכיבות כי ידענו שכל הזמן תנסה להאריך לנו את המסלול.
אבא, אנחנו ביום אחד ארוך, שהגיע כבר ל-366 שעות ארוכות ובלתי נגמרות. יום אחד ארוך של סיוט ועצב בלתי נתפס. כל פעם אני מצליח להרים את הראש ולקחת אויר, אבל אז מיד מגיעה עוד ידיעה מאומתת ומטביעה אותנו שוב. התקשרת אליי עם אמא בשעה 7:07 ואמרתם לי שיש מחבלים בקיבוץ ושאתם
רואים מלא מחבלים על רכבים שנוסעים דרומה על 232, ואני אמרתי לכם שזה בטח חני נוסע עם התאילנדים לתקן פיצוץ של צינור מים, ואז אמא צעקה ברקע "תפסיק לבלבל את המוח". לא טעיתם, זה היה בדיוק מה שראיתם, לא עברו כמה דקות ובני תשפוכת השטן הגיעו אליי.
אין לי מושג למה, אבל עליתי לגג מרוכז מאוד בידיעה שאני חייב לשמור על סוללה ולהיות מוכן לכל תרחיש, והחל משעה 9:17 לא עניתי יותר לטלפון ואני מתנצל על זה.
כפי שסיפרנו לך, חגיגות ה-80 שלך רק החלו באותה מסעדה, ואני בטוח שעוד נחגוג לך ברגע שהאוסטרלים יגיעו ונעביר אותך למקום שכל כך אהבת. נחגוג לך גם בטיול אופניים של כל החבר'ה, אבל אבא...
אין מצב ל- 80 ק"מ.
תדע שכולנו בסדר, יש סביבנו משפחה מדהימה וכפי שאתה יודע, ייקח הרבה זמן אבל נקום מזה כמו אריות, נבנה את עצמנו מחדש ונדאג לאמא.
תמסור ד"ש לכל החבר'ה שם שאיתך, ואני בטוח שתמצא פרטנרים חדשים לרכיבה.
עינת, בתו:
לפני כחצי שנה נפגשנו כולנו בבית הקברות בבארי לציין חמישים שנה לתאונה שבה איבדתי אבא, וגם אמא, בפעם הראשונה. ירון הביא בקבוק ויסקי והרמנו כוסית לזכרם. אחר כך הלכנו אליכם הביתה והיה מפגש
שמח וזכור לטוב.
אף תסריטאי בהוליווד לא היה מעז לדמיין סצנת התייתמות מאב פעמיים, כל פעם באסון גדול מקודמו, כי מי בכלל ירצה לראות סרט כזה - סרט רע. אבל כמו שאומרים, המציאות עולה על כל דמיון.
אני כבר מדמיינת איך כשנעביר אותך לקבורת הקבע באדמת בארי שכה אהבת וגם אלדד יהיה איתנו, פיזית, נרים לזכרך כוסית פסטיס שכה אהבת להציע לכל מי שנכנס לפתח ביתך.
רוני, אמא שלך בחרה לך את השם העברי - ישראלי שלך ועכשיו איילת, הבת שלי, הנכדה שלך קוראת לבתה, נינתך הרביעית, שנולדה רק לפני עשרה ימים – רוני. סגירת מעגל אם תרצו.
רוני, מה שאני מרגישה ויודעת עלייך, עלינו, אי-אפשר לתמצת בכמה שורות הספד. קווים לדמותך אשאיר לאחרים לשרטט.
היית אהוב, מיוחד ומשמעותי בחיי וככה אזכור אותך תמיד.
דין, נכדו:
סבא. אני שבור לב שאני צריך לכתוב את ההספד הזה, אבל אני רוצה להודות לך על שהיית אתה.
אני אסיר תודה על הזיכרונות שהענקת לי, כל השירים שכתבת בשבילנו, על החוזק שלך ועל כך שתמיד היית שמח. תודה על כך שתמיד היית האור שמאיר את החשכה. אני הכי מודה על שהגנת על סבתא. תמיד יכולת להאיר את היום של כל אחד עם החיוך היפה שלך והצחוק המדבק.
סבא, אני עצוב שהלכת, אבל אני גאה מאוד במי שהיית, אני יודע שאתה תמשיך ללוות
אותי בכל יום ושאתה תשמור עלי ועל המשפחה מלמעלה. המעשים שלך והמילים שלך
מראים איזה לב זהב היה לך. אני שואף להיות כמוך. אני מבטיח לא לאכזב אותך
ולהמשיך את המורשת שלך כי אתה הראית לי כמה יפים החיים יכולים להיות.
סבא, תנוח על משכבך בשלום ותמשיך להשגיח עלי מלמעלה, אני אוהב אותך לנצח .
ליאם, נכדו:
סבא, הגיבור שלי, התומך הכי גדול שלי. אין לי מילים להסביר אין אני מרגיש עכשיו, אבל חשוב לי לספר לכולם על האדם המדהים שהיית. לימדת אותי את החשיבות של אהבה, צחוק, עבודה קשה, ואת החשוב מכל - משפחה. אתה הארת כל חדר שהיית נכנס אליו ותמיד היית גורם לי לחייך ועל זה אני אהיה אסיר תודה לעד. הדבר היחיד שלא הצלחת לגרום לי להבין הוא איך זקן בן 80 יכול להיות יותר בכושר מבחור צעיר בן 23, אבל אני אנסה למצוא את התשובה מתישהו.
אני לא אשכח אף פעם אין היית מתקשר אלי כל שבוע לשאול מה נשמע? אנחנו היינו מדברים על עבודה, על מזג האוויר, ועל התוכניות שלי לסופ"ש. ואילו אני הייתי שואל אם סבתא בסדר, על הקיבוץ וכמה ק"מ רכבת על האופניים באותו בוקר. בסוף השיחה היית שואל אותי אם אני צריך עזרה במשהו, היית אומר "אל תתבייש ותזכור שאתה תמיד יכול לבקש ממני כל דבר". אתה תמיד חשבת על אחרים, תכונה חשובה שאני לוקח על עצמי להמשיך לקיים בשמך. אני עדיין זוכר את השיחה האחרונה שלנו ביום כיפור: איחלת לי מזל טוב ושבתור מתנה אתה קונה לי כרטיס טיסה כדי שאוכל לראות אותך ואת כל המשפחה.
סבא, אני מבטיח שאני אבוא לבקר בהקדם האפשרי. אני מתגעגע אלין כל כך, וכמו שסבתא ואתה תמיד אומרים אני אוהב אותך הרבה, הרבה מאוד שנים.
שוני, נכדתו:
סבא, החבר הכי טוב שלי, האהבה של חיי, הנשמה התאומה שלי, המלך שלי.
לא היה לי מושג שאותו יום יהיה היום האחרון שלך. אני שמחה שהיה לנו רגע לדבר.
יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לך. הלוואי שהייתי יכולה להתקשר אליך ולהגיד לך
שמזג האוויר היום היה בסדר אבל אחרי הצהריים נהיה מעונן, או שהבלמים ברכב שלי עובדים כמו שצריך, או שאני מתגעגעת אליך המון. אני מחפשת אותך בכל מקום.
סבא, כל זיכרון שיש לי ממך הוא זיכרון שאנצור לכל החיים, אבל הזיכרון הבולט ביותר כרגע הוא כשלקחת אותי לפריז. עלינו במדרגות של המטרו ואמרת לי: "בעוד 1...2...3 את תראי את מגדל אייפל לשמאלך".
כמה כיף היה לנו ביחד. אני כל כך שמחה שצילמנו המון תמונות. היית כל כך טוב בלצלם ותמיד שלחת לי את התמונות שצילמת. אני אסירת תודה שיש לי כל אחת ואחת מהן. בעתיד, כשאתחיל להרגיש יותר טוב, אני
אגשים את כל המשאלות שלך, אבל אני יודעת שהמרכזית שבהן היא שאני אהיה מאושרת.
יום אחד, כשאני אהיה מאושרת שוב, אני אחייך ואני אדע שאני שמחה שוב בגללך ובגלל החיים שאתה וסבתא סיפקתם לי.
סבא יקר שלי, החבר הכי טוב שלי, האהבה של חיי, הנשמה התאומה שלי, העולם כל כך חשוך בלעדיך, אבל אתה הצלת את הסבתא היפה שלנו, שעכשיו יכולה לספר איזה גיבור היית.
סבא, היית נקודת האור הכי בהירה בעולם בשבילי ועכשיו אתה הכוכב הכי בהיר בשמים,
אני אתגעגע אלין לנצח ומעבר לו.
נכדי בר און:
אומרים שמשפחה לא בוחרים, אבל אצלנו במשפחה זה אחרת. אצלנו כן בוחרים – סבא וסבתא שלנו בחרו בך ואתה ונועה בחרתם בנו. אתם משפחה שלנו, שקרובה לליבנו ולכל אחד מאיתנו יש מקום בבארי, מקום כל כך מקבל וכל כך מכיל – הפינוק שלנו.
השירים ששרת לנו בצרפתית, הצמה שלי שנמצאת בקופסא אצלך, הטבעת שלי לסיום הלימודים היא ממך (הראשונה שאיבדתי וזו הנוכחית שקניתם לי שוב), איך שבאת לכל הופעה או טקס של דנה ובקורונה שלחת לה מלא חבילות של אוכל מהארץ שלא תרגיש בודדה. איד היית לוקח את אבנר לחדר האוכל ושמחת כל כך לראות אותו נהנה מהשניצל תירס. איך קיבלת את מידאל מהרגע הראשון וגרמת לה להרגיש חלק
מהמשפחה ללא תנאים. איך דאגת לנטוע עצים לנועם ויעל הנינות וסיפרת שתחדש את השלט של העץ של נועם, כי הוא היחיד ששרד מכל השורה.
רק לא מזמן חגגנו לך יומולדת 80. כמה אושר והתרגשות, והתחושה הייתה ש-80 זה רק מספר שבכלל לא קשור אליך. היית מעודכן (יותר מאיתנו) - וואטסאפ, שיחות וידיאו, אפילו ראינו שמותקן לך ChatGPT על הטלפון. היית בכושר (יותר מאיתנו) רכבת 80 ק"מ ליומולדת. ה-80 לא קשור אליך, אבל הגבורות בהחלט כן! גם בחייך וגם בדרך לכתך...
אצלנו במשפחה יש גדעון וגדעון ויש יוני הגדול ויוני הקטן. כשחשבנו על שמות לביתנו שנולדה רק מספר ימים אחרי מותך, אחד השמות בפיינל פור היה רוני. רוני הקטנה. בשבת כבר היה ברור לי מה שמה. יש לך נינה קטנה - רוני, שהיא נקודת האור בכל התופת - כמה הייתי רוצה שרוני הקטנה תכיר אותך. היא תכיר - דרכנו ודרך התמונות שהיטבת כל כך לצלם ולתעד בדרכך האומנותית, שהעידה על אהבת מושאי הצילום -
יצאנו הכי יפים כשאתה צילמת אותנו.
אוהבים בלי סוף ולא מאמינים שנפרדים ממך, ביי רוני.
דני בר און:
לכל אחד שהכיר את רוני יש את הרוני לוי הפרטי שלו, אבל אני בטוח שיש להם הרבה מן המשותף.
בימים האחרונים שאלו אותי רבים "מה הקשר שלך לרוני?". ההגדרה הפורמלית הייתה
קצת ארוכה: "האבא המאמץ של עינת", שבהמשך קיצרנו ל"אבא". אבל בשבילי הוא היה הרבה
יותר מזה – אח גדול, חבר, סבא של הילדים שלי, משענת ומקור השראה.
אני לא יכול לשתף אתכם עכשיו בכל הרגעים והחוויות בחיי שרוני היה שותף להם. למשל,
החתונה שלי עם עינת הייתה בדשא ליד הבית של רוני ונועה בקומותיים. את הבית באבן יהודה
החלטנו לקנות רק אחרי שרוני הגיע במיוחד מבארי בתשע בערב לבדוק ולאשר.
להיות אבא מאמץ וסבא מאמץ זה רגיש, מסובך ועדין אבל איתנו רוני הצליח ובגדול.
הקשר בינינו התפתח והשתפר ככל שהחיים התקדמו, במיוחד לאחר שילדינו נולדו והתבגרו.
בפרט, מערכת היחסים של רוני (וגם של נועה) עם דנה מאז שהייתה בצבא בבאר שבע
היא בעיני דוגמה ומופת לאהבה אמיתית ביו נכדה לסבא.
כל פעם כשהייתי במילואים (והייתי הרבה...) תכננתי לישון ולהתפנק אצל רוני ונועה (ואיך הם ידעו לפנק... ). אם הסתדר לצאת לרכיבת שטח באופניים ולסיים בארוחת בוקר בחדר אוכל עם הסלט של רוני,
אז זה היה מושלם.
לא אצליח לכסות את היריעה ולספר לכולם איזה בן אדם מיוחד רוני היה אבל אני אנסה :
איש עקרונות – קיבוץ בארי היה הבסיס שלו, היה בדמו. ממנו יצא ואליו תמיד חזר: לצבא, לשליחות, ללימודים. תמיד ערכי, נרתם למשימה, תורם, טוב לב, נכון תמיד לעזור ונדיב
איש חכם, מוכשר, יצירתי, חרוץ, בעל מרץ בלתי נלאה, פרפקציוניסט בכל מה שעשה, מבין אומנות וספורטאי-על.
איש של חברים – בכל מקום שאליו הגיע, יצא ממנו עם חברי נפש לכל החיים.
איש משפחה – משקיע ומעורב בחיי המשפחה ולא משנה המרחק, שומר על קשר גם עם המשפחה של נועה וגם עם המשפחות של אחיו.
רוני הוא בעיני ובשבילי דמות מעוררת השראה. הוא התחיל את חייו בישראל בעמדת פתיחה מאתגרת - עולה חדש מאלג'יר, בן 12 שאינו דובר את השפה, ילד חוץ בקיבוץ בנגב. אולם באמצעות שילוב נדיר של נחישות, אופי ויכולות וגם עזרה מהקיבוץ והמשפחה המאמצת הצליח לחיות חיים מלאים, מספקים ולממש את עצמו לפי המוטו שבחר – Veni Vidi Vici.
תמר בן צבי, חברה:
רוני חבר יקר, חשבתי איך נעשינו חברים, הרי אתה בכלל מקבוצת "אשל", כיתתו של אחי הבכור גידי ז"ל, ואני הקטנה מכיתת "צבר". ככל שהתעמקתי בחברות הזו שלנו הבנתי שהחיבור בינינו הוא האהבה הגדולה לבארי. בארי שלנו, שהיה חשוב לנו, לשנינו לטפח ולהשאיר מורשת לדורות הבאים, שידעו מה היה בבארי בעבר, מי הקים אותה, מי נתן את חייו למענה ומה היו הערכים של בארי. אתה רוני היית איש של אנשים וגם איש של מעשים. מוכשר, יצירתי, חרוץ ןמחוייב בכל רמ"ח אבריך. כשחשבנו להקים אתר הנצחה לנופלים במקום מרכזי, אתה היית זה שהגה את הרעיון להקים את האתר במבנה הנשקייה שנמצא ליד הדשא הגדול והבמה. אתה היית זה שתכנן את המשולשים המיוחדים בהם הונצחו הנופלים בתמונות ובטקסט. לא רק תכננת אלא גם דאגת שהבצוע יהיה מושלם תוך שימת לב לכל פרט ופרט. ואכן התוצאה הייתה מושלמת. בעצם עד היום אתה עוזר לי כשיש תקלות חשמל או כל בעיה אחרת בתחזוקת הנשקייה.
רוני, אתה גם זה שתכנן את לוחות הזכרון לטכס אזכרת הנשמות ביום הכיפורים כשבין תמונות הנפטרים משובצות תמונות של פרחים. לפני כמה שנים כשהחלטתי שחייבים לעשות משהו לכבודם של מייסדי בארי היה לי ברור שאני פונה אליך לעזרה ולהיות אחד מהצוות. אתה אמרת לי שאתה לא יכול לסרב לי. וכל השאר היסטוריה. רחבת המייסדים קמה ביזע ודמעות, התנגדויות ולבטים. היא קמה הרבה בזכות הנחישות שלך והקשרים שלך עם חברים מהדפוס ומהקבוץ שהטו שכם ובאו לעזור.
רוני, קשה לתפוס איזה מהפך עברנו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. משמחה והתרוממות רוח לעצב אין קץ וחורבן. מחודש של חגיגות יום הולדתך ה 80, חנוכת רחבת המייסדים בערב מרגש וערב שמח ועליז של חג המשק ה-77 בבית העם. בערב עלית וסיפרת את סיפורך על ילדותך בבארי. ולמחרת, השבת השחורה, נרצחת על ידי מחבלים ארורים. עשית כל שיכולת כדי להגן על ביתך, על נועה שלך ועל בארי שלך.
רוני, כל מה שהיה כבר איננו. קיבוץ בארי לא יחזור להיות מה שהיה. לוחות הזיכרון כבר אינם רלוונטיים, אינם יכולים להכיל את כמויות הנרצחים. הנשקייה והמשולשים שתכננת מותאמים ל-16 חללים, ועכשיו מספר הנרצחים כפול ומכופל. לא העלית ולא העלינו על דעתנו שגם אתה תהיה אחד מהחללים שלנו. לכבוד יום הולדתך השמונים בירכנו אותך כך: "החיים הם כמו רכיבה על אופניים. כדי לשמור על איזון צריך להמשיך לנוע קדימה״. אלמלא בני העוולה הרצחניים היית רוני ממשיך לרכב ולנוע. רכיבת חייך נעצרה בירייה אחת.
רציתי שתדע רוני, שרחבת המייסדים עומדת על כנה. פסלי הברזל עומדים איתן ומהווים סמל לחוסן ולתקווה. המייסדים מחכים לנו שנשקם את בארי שלך-שלנו-שלהם. ולך נועה חברתנו, שכנתנו האהובה, אנחנו אילך. החברות שלנו תישאר לנצח. רוני, תחסר למשפחתך, לחברים, לאורי ולי ולבית בארי כולו.
דב וז'וזה, חניכים של רוני, תנועת דרור:
חבר יקר לליבנו, שנהרג ב-7/10/2023 בפרעות בקיבוץ בארי.
רוני היה איש מיוחד במינו, בעל נפש מרשימה וערכית. הכרנו בפעילות יהודית ציונית בצרפת, בימים שמחים ומלאי תקווה. הוא עלה לארץ והתיישב בבארי, אנחנו עלינו אחריו ושמרנו על קשרי חברות חזקה לאורך השנים, גם כשהקמנו משפחות ובנינו חיים במקומות שונים.
החוסר של רוני הוא כאב שנישא עימנו לעד.
