מוטי ובתיה, הוריה:
שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, כֹּחֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,
מִקִּיר נוֹפֵל, מִגַּג נִדְלָק, מִצֵּל חָשֵׁךְ,
מֵאֶבֶן קֶלַע, מִסַּכִּין, מִצִּפָּרְנַיִם.
שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ מִן הַשּׂוֹרֵף, מִן הַחוֹתֵךְ,
מִן הַסָּמוּךְ כְּמוֹ עָפָר וּכְמוֹ שָׁמַיִם,
מִן הַדּוֹמֵם, מִן הַמְחַכֶּה וְהַמּוֹשֵׁךְ
וְהַמֵּמִית כְּמֵי-בְּאֵר וְאֵשׁ-כִּירַיִם.
נַפְשֵׁךְ שִׁמְרִי וּבִינָתֵךְ, שֵׂעַר רֹאשֵׁךְ,
עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ.
רינת הזדהתה עם שירו של נתן אלתרמן והפכה אותו לשיר טיפולי.
מאז האסון הנורא, שמענו המון סיפורים על רינת. מה היא הייתה בשביל המטופלים והאנשים שפגשו אותה בכל מיני מעגלים. אבל בשבילנו רינת היתה הבת הקטנה אחות לגיל ועמית.
המנהיגות של רינת התגלתה לנו עוד מגיל צעיר מאוד.
הילדה הצעירה בבית אבל ידעה למצוא את מקומה בתכונותיה המופלאות.
איפיין אותה גיוון וייחודיות. אהבה מוזיקה מזרחית שבאותה תקופה לא היה מקובל בסביבתנו.
בגיל 15 פתחה קיוסק בבריכת השחייה וניהלה אותו ביד רמה.
היתה מדריכה בנעורים ואהובה מאוד על כל חניכיה, ידעה להגיע לכל אחד בדרכה המיוחדת ושמרה איתם על קשר לאורך שנים. את הצבא לא אהבה במיוחד, שירתה במחנה 80 כמפקדת.
אחרי הצבא עברה לבארי לעבודה מועדפת, עבדה בחריצות במערכת החינוך ובדפוס.
לאחר מכן יצאה לטיול הגדול במזרח, אוסטרליה ובניו-זילנד, התנסתה בצניחה חופשית ובטרקים.
חן חיכה לה ובשנת 2005 התחתנו בבארי.
למדה תואר ראשון עבודה סוציאלית במכללת ספיר והמשיכה לתואר שני באוניברסיטת בן גוריון.
במקביל ללימודיה ועבודתה ילדה 4 בנים והייתה להם אמא מסורה ומשקיעה.
רינת היתה מאוד נדיבה עם לב רחב. חילקה כסף לחברות וגם למטופלים שהיו זקוקים לעזרה.
אהבה להכין אוכל ודגים מרוקאים, לאפות עוגות בכמויות.
דוגמה בבארי - כל ערב שבת הכינה עוגה והביאה לחבר שהיה בדיכאון קליני, ואט אט
דרך עוגת השבת הצליחה להוציא אותו מהדיכאון מה שלא צלח עם תרופות ובכל דרך אחרת.
רינת היתה מעורבת פוליטית, השתתפה כל שבוע בהפגנות נגד השינוי המשטרי.
ידעה לחבק ולאהוב וגם ידעה להכניס הערות פוגעות בסגנונה המיוחד.
פיזרה המון טוב יחד עם חן בעלה שגם הוא ניחן בנתינה רבה לחברים שזקוקים לתמיכה.
איבדנו בת מדהימה, אשת משפחה ואמא אוהבת. עובדת סוציאלית נדירה.
החוסר שלה מלווה אותנו בכל עת ובכל פינה. אין למי לצלצל ואין נסיעות לבארי.
רק מתגעגעים.
סהר, גיסתה:
חני, ריני, אלוני, עידודו
הלוואי שהיינו מונים את השמות שלכם בנסיבות אחרות. הלוואי שלא היינו פה. הלוואי שהחיים לא היו נעצרים עבור כולנו ביום שבת ה-7.10.2023.
אבל הם נעצרו. ואנחנו נפרדים מכם. נפרדים רק מהגוף כי הנפש שלכם איתנו לנצח, כי הזכרונות מכם הולכים וילכו איתנו לכל מקום.
חני אח שלנו
הענק העדין שלנו, גוף גדול כדי שיהיה מקום ללב הענק שלך. חיוך רחב, חיבוק חזק מדי, צחוק מתגלגל. ילד שובב שכלוא בגוף של מבוגר, זה שתמיד נמצא בסביבה ואי אפשר לפספס אותו. הראשון לעזור לכל אחד, עוד לפני שהוא ביקש. תסלח לנו חני, שכשאתה היית צריך עזרה יותר מכל לא היה אף אחד שיבוא לעזרתך.
אתה יודע, כשהדלקנו את הטלפון שלך באותו ערב של יום ארור התחלנו לקבל מלא שיחות מאנשים שחשבו שתוכל לעזור להם למצוא את קרובי המשפחה שלהם. הטלפון שלך הופץ כי כולם ידעו שאם מישהו באיזור בארי צריך עזרה חן אבן הוא הראשון לעזור.
ידיים מחוספסות מעבודת כפיים, מכנסיים מלוכלכות מבוץ, רגליים יחפות גם ביום הכי קר בשנה. איש אדמה ועבודה קשה, הלב הכי רחב בסביבה. תודה שהיית לנו.
ריני
מצד אחד רגישה ורכה ומצד שני חדה וחריפה. היית רואה לאנשים את הנשמה עוד לפני שהם ידעו מה היא מרגישה בכלל. יודעת תמיד להגיד את הדבר הנכון ברגע הנכון. הסלע האיתן של חן בכל יום ואירוע בחיים, של כולנו למען האמת. נושאת על כתפייך את עולם של רבים כל כך, יציבה ומחייכת. תודה שהיית לנו.
אלוני
לא נראה לנו שבאמת היית בן 16. נולדת מבוגר, אחראי, רציני, לפעמים היה אפשר לטעות ולחשוב שאתה המבוגר האחראי בבית משפחת אבן. הארת לנו את העולם בצבעים רכים ונעימים, הרגישות שלך לסביבה יוצאת דופן, איך נער בן 16 בסך הכל יודע לגעת בנקודות כל כך מדויקות בשאלות שלו. יודע לראות דברים שגם אנשים שחיו חיים שלמים לא היו שמים לב אליהם. תודה שהיית לנו.
עידודי
ניצוץ בעיניים, חיוך ממזרי, משפט שנון שנזרק לחלל האוויר. זה אתה עידודי. תמיד מוקף בחברים, יודע לגשת לכל אחד ולדבר עם כל אחד. יפה תואר ויפה עיניים, חריף מחשבה ומהיר קליטה. תודה שהיית לנו.
חני, ריני, אלוני, עידודי, אנחנו נפרדים מכם. מסרבים להאמין שזה העולם שלנו עכשיו. עולם פחות טוב כי אתם לא כאן לצידנו.
תודה שהשארתם לנו את תומי וניר, הם לעולם לא יהיו לבד. אנחנו נחבק אותם ונאהב אותם ונעטוף אותם ונדאג שיהיו להם את החיים הכי טובים שיכולים להיות.
אנחנו אוהבים אתכם. נוחו על משכבכם בשלום.
יניב הגי:
רינת ואני היינו מתכתבים בשירים. הייתי שולח שיר, והיא הייתה מחזקת בשיר משלה. עבדנו יחד צמוד במזכירות, רינת הייתה שולחת אליי שיר שבדיוק מתאים למקרה שאנו מטפלים בו, והיינו מתגלגלים מצחוק או מוחים דמעה.
למשל, באחת השבתות, לאחר שפרצה מגפת הקורונה, שלחתי לה: "שבת שלום רינת, טוב לי שאת כאן", והיא ענתה בקישור לשיר "You are my sunshine".
בפעם אחרת היה לי קשה והיא שלחה לי את אריק איינשטיין עם "צא מזה".
בראש השנה 2019 שלחה לי את השיר "לו יהי" וכתבה כך:
"אם פתאום יזרח מאופל
על ראשנו אור כוכב
כל שנבקש לו יהי.
אז תן שלווה ותן גם כוח
לכל אלה שנאהב
כל שנבקש לו יהי.
מאחלת לך שנה הכי טובה
שנה של בריאות הגוף והנפש,
שנה של נחת ושלווה
שנה של צחוק ואהבה!".
