רינת אבן

נולדה באוגוסט 1979 בקיבוץ ניר עם, בתם של בתיה ומוטי שגב. נכדה למייסדי הקיבוץ. 

רינת היתה האחות הקטנה בבית, אבל הצליחה להיות דומיננטית. היא הייתה מדריכה בתנועת הנוער של הקיבוץ, והתבלטה בדרכה הייחודית – מעולם לא התיישרה עם הרוב ותמיד פעלה על פי הבנתה. המרד שלה התבטא בדרכים מעודנות: אהבה זהבה בן ואת בית״ר ירושלים. 

בצבא שירתה רינת בתפקיד מ״כית בנח״ל. עם השחרור עבדה בניר עם, ואחר כך בבארי. כך הכירה את חן.

רינת הקדישה עצמה לעבודה סוציאלית. היא השלימה תואר שני והייתה בדרך לשלישי, תוך שהיא עובדת עם משפחות קשות יום ועם נוער בסיכון. בקיבוץ היתה רינת מרכזת ועדת חברה, וגם האחראית על טקסי הזיכרון. לכל תפקיד ועבודה התייחסה כאל שליחות, והפכה עולמות כדי למצוא פתרונות שיתקבלו על דעתה. 

במקביל, היו לה בילויים מגוונים: לפני שנה הייתה במונדיאל בקטאר יחד עם אחיה עמית. היא למדה ערבית בכוחות עצמה, וכשנסעה לסיני, רק לפני כמה שבועות, כבר ידעה מספיק כדי להסתדר. לשאלה אם היא לא מפחדת לנסוע, היא ענתה שחיים רק פעם אחת. והיא בהחלט ידעה לחיות וליהנות, ללא היסוס ובשמחה אדירה. 

חן ורינת התחתנו באחד בספטמבר 2005, בטקס צנוע שנערך בבריכה של הקיבוץ עם משפחה וחברים. לזוג האוהב נולדו ארבעה ילדים.

בית משפחת אבן היה בית חם ופתוח. חן היה מטפל ומתפעל את הילדים, שהיו מרכז חייו ומקור גאוותו. רינת הייתה דואגת לכל העולם, תמיד זמינה, תמיד אכפתית. בית משפחת אבן היה מוקד של תמיכה ואהבה בקיבוץ. צנועים, מוקפים בחברים, אוהבים ואהובים על ידי כולם. 

תומר וניר, קיבוץ שלם עומד אתכם יחד. לתמיד. 

בת 44 במותה. 

יהיה זכרה ברוך.