תהל בירה

תהל, נסיכת הבית, בת הזקונים, צמחה להיות ילדה מנהיגה, דעתנית, מלאת הומור ושמחת חיים. כמו אחותה, הייתה מחוברת למשפחה - העריצה את אבא, התרפקה על אמא ונשאה עיניים אל האחות והאח הגדולים. חברותיה מתארות אותה כמי שפתרה עבורן בעיות - ה"פסיכולוגית" שאיתה מרבים להתייעץ על עניינים ברומו של עולם ועל עניינים שבעומק הלב. יחד עם חברותיה הטובות היא אהבה לשוטט בשבילי הקיבוץ בחיפוש אחר ספסלים שווים להתנחלות ארוכה ולשיחות נפש, או מקומות ישיבה מחוץ לקיבוץ – כאלה הניצבים בעמדת צפייה לשקיעה. 

תהל הייתה ילדה מצחיקה מאוד ורצינית מאוד. ילדה מגניבה. אהבה וינטג' ובגדים אובר-סייז. נטתה אל הכיוון ההומני ובחרה במגמת פסיכולוגיה. רק החלה להדריך בתנועת הנוער העובד והלומד, ואהבה מאוד גם את זה. 

תהל בת ה-16 ותאיר בת ה-23 היו צעירות כל כך בהירצחן. עוד לא הספיקו לאסוף קורות חיים, לממש מעט מהאהבות הגדולות שליבן השופע קיווה להן. רק עמדו על קו הזינוק, מלאות בעתיד, וכבר נקטפו. גיל ההתבגרות מאופיין בצורך להתבדל ולהתרחק מההורים על מנת להצמיח כנפיים. הוא מלווה פעמים רבות בריחוק מההורים ובטריקת דלתות. אבל לא כך נהגו שלושת הילדים במשפחת בירה. כל מי שהיה קרוב למשפחה, ידע על הקשר המיוחד. ידע שכל אחד מבני המשפחה העדיף להיות עם המשפחה, מקום ראשון המשפחה. חמישה אנשים וכלב פונצ'ו אחד - שליווה את המשפחה 12 שנה ונרצח אף הוא - שהיו כרוכים ומלופפים אחד בשני. מקפידים על ארוחות משותפות, על טיולים משותפים, על שפה ועל הומור פנימיים. משפחה שכל אחד בה בשביל כולם וכולם בשביל אחד. ונותר אחד. 

שלושה חודשים לפני שהשמיים נפלו, נסעו יסמין ואורון לפורטוגל לטיול זוגי. געגועים לילדים דחפו אותם לעשות מעשה: הם נכנסו אל מקעקע מקומי וביקשו קעקוע משותף. כשסיימו, שלחו את הצילום לילדים. על זרועותיהם המושטות קדימה יכלו הילדים לקרוא את שמותיהם החרוטים בעור: תאיר, יהב, תהל. 

ביום שישי ה-6.10.2023 יצאה המשפחה למסעדה ולסרט. גם חברתו של יהב הצטרפה. כשנפרדו פנו יסמין ואורון ושתי הבנות הביתה, ואילו יהב וחברתו פנו אל דירתו שבקיבוץ. בשבת, בשעה 10:58, נשמע אות החיים האחרון. תאיר צילצלה ליהב מהממ"ד. דרך הטלפון נשמעו צרחות, ירי, שקט ומילים בערבית. כעבור 11 יום זוהו בשטח שליד הקיבוץ גופותיהם כולם. 

רחל המשוררת כתבה בשיר שנקרא מֵתַי על המתים החיים, המתים שהמוות לעולם לא ינעץ בהם את סכינו החד. היא כתבה ממרחק השנים גם ליהב: "הם בלבד נותרו לי, רק בהם בלבד, לא ינעץ המוות סכינו החד. במפנה הדרך, בערוב היום, יקיפוני חרש, ילווני דום. ברית אמת היא לנו, קשר לא נפרד, רק אשר אבד לי – קנייני לעד". 

ליהב נשאר קניין רב. 

יהיה זכרה ברוך.