תכלת פישביין

תכלת נולדה באשדוד, שבע שנים אחרי ליאל. אמה גלדיס היא בת בארי, וכשתכלת הייתה בת שלוש, חזרה המשפחה לבארי. כחודש לאחר שהגיעו, יצאו גלדיס ותכלת מבית הילדים עופרים ונפגעו מרסיס קסאם. מאז אותו יום נשארה לתכלת פגיעה מרסיס ברגל.

באוגוסט 2008 עברה המשפחה להתגורר בקיבוץ אורים, יחד עם ילדי הקיבוץ עלתה תכלת לכיתה א' בבית הספר "ניצני אשכול" ואת שנות התיכון למדה ב" נופי הבשור". כך נוספו לה עוד ועוד חברים. תכלת הייתה ילדה בוגרת לגילה, דעתנית ואסרטיבית שחיפשה תמיד צדק. ילדה עם רגליים על הקרקע שלא ניתן היה להניא אותה מהחלטותיה, כבר בהיותה נערה צעירה הייתה ה"חצי השני" אוזן קשבת, יועצת, מכילה חברה טובה ואהובה. 

כיתה י' הייתה שנת הקורונה, שנה קשה, עם נתק מהחברות והחברים הטובים מחוץ לאורים לכן כשעלתה לכתה י"א, ביקשה לעבור לכיתת ל"ב אצל המחנכת בתיה מרזייב שהייתה דמות משמעותית עבורה גם בבית הספר וגם בחייה אישיים תכלת סיימה את בחינות הבגרות בציונים גבוהים במגמת אומנות. 

לתכלת, כמו לכל נערה ונער בגילה החיים החברתיים היו חשובים ומשמעותיים, אמה גלדיס השקיעה זמן רב בהסעות כדי שתכלת לא תפספס שום "ישיבה". כמו כל ילדי אורים, הצטרפה תכלת לנוער העובד והלומד, היא השתתפה בפעילויות ובמחנות קיץ, בכיתה ט' החלה להדריך את הצעירים ובכתה י"א הצטרפה לגרעין "סרטן" של הנוע"ל עמם יצאה לרפסודיה, התגבשה חבורה נפלאה של חברים מהתנועה אשר שמרו עמה על קשר גם בסיום י"ב. 

ביום הולדתה ה-18, טסה עם חברותיה לפאפוס ואף הספיקה להגשים את חלומה לנפוש בחופי סיני. תכלת חיה את החיים עד תום, אהבה ללכת למסיבות, לטייל בטבע לפקל"ים עם חברותיה בגבעת הכלניות. יחד יצאו לצפות בשקיעות, לשכב על גג חדר האוכל ולצפות בכוכבים לצאת לטיולים ליליים סביב הקיבוץ ולנהל שיחות נפש עמוקות. צעירים ממנה וגם בוגרים ממנה תמיד מצאו אצלה אוזן קשבת ועצה טובה. מאז שהחלה לנהוג, יצאה לעיתים קרובות לסושי בערב או לחוף זיקים שכל כך אהבה. לתכלת היו אחריות ומוסר עבודה גבוהים שניכרו בכל מקום בו עבדה, בבית הילדים, ברפת או בגלידריה בה עבדה שנה וחצי באורים. תכלת ניסתה להתקבל לשנת שירות חקלאית בקיבוץ בערבה ומשזה לא צלח החליטה להישאר קרובה לסבתא בבארי. כך הגיעה בחודש יולי לעבוד כבמב"חית בבית התינוקות עם דנה בכר ז"ל.

לקח לה זמן להתרגל לחיים מחוץ לבית אבל לאט לאט רכשה חברים חדשים. מעט אחריה הגיע לבארי דור רידר, הקשר בניהם נוצר מייד, הם היו כמו נשמה אחת, דומים באופי ובערכים. כשבוע לפני השבת ההיא בילו במסיבה ביער בארי, בסוכות היו אצל הוריו של דור ובשבת, תכננו לנסוע למשפחה בברור חייל. ערב קודם בשישי בערב, התקיים בבית העם חג המשק, תכלת ודור הספיקו לחבק ולנשק את המשפחה ולהבטיח שיפגשו למחרת, נשיקה לסבתא ולאמא גלדיס, נשיקה אחרונה.. 

בשבת התעורר הקיבוץ לקולות הנפץ של המתקפה הנוראה וחדירת המחבלים. בין השעות 06:30 ל-11:23 היו אלו שעות ארוכות של התכתבות עם אמא, ליאל וחבריה וחברותיה של תכלת. היא עוד הספיקה לומר שדור שומר עליה ואחר כך נותק הקשר. עשרה ימים לא נודע גורלה של תכלת, הטלפון שלה אוכן בעזה והייתה תקווה שהיא חטופה ואז הגיעה הנקישה בדלת, ובשורת האיוב שתכלת אינה בחיים. 

תכלת הייתה אחות, בת נכדה וחברה נפלאה, מלאה שמחת חיים. היא פיזרה סביבה אור ואהבה. נזכור אותה עם החיוך הגדול שלה ועם יופיה החיצוני והפנימי.

ב-6.10.24 שנה בדיוק לאחר הטבח, עברה אמא גלדיס להתגורר בבאר שבע. תכלת, שנקברה בתחילה בקיבוץ געש, הועברה לבקשת משפחתה לקבורה בבית הקברות באורים בקיבוץ שהיה ביתה ובנופי הנגב שכה אהבה.

תכלת, את חסרה לנו מאד וגם לכל חברייך באורים ובבארי למשפחה ולכל אלו שנגעת בחייהם. 

אוהבים אותך.